אופטומטריסטים מתחזים ללא רשיון- כתבי תביעה

מועצת האופטומטריסטים בישראל החלה בהגשת כתבי תביעה נגד אופטומטריסטים העובדים ללא רשיון. רצ"ב כתב תביעה לדוגמא. הפרטים המזהים הושמטו. כמו כן הוסרו סעיפים שונים ונעשו שינויים בדוגמא זו ואין להשתמש בה למטרה משפטית או למטרה כלשהי!

בבית משפט השלום בתל-אביב                                                                 ת.א. 111-111-11

בעניין:

                        התובעת: מועצת האופטומטריסטים בישראל, ע.ר. 580020105

 ע"י ב"כ עו"ד

נ         ג         ד

 

                     הנתבעים: 1.

 

 

מהות התביעה: כספית, צו מניעה קבוע

סכום התביעה: 200,000 ש"ח

_________________

כ ת ב ת ב י ע ה        

                                               _

 

1. התובעת מתכבדת להגיש לביהמ"ש הנכבד את התובענה שבכותרת והיא מודיעה בזאת לביהמ"ש כי תהיה מיוצגת בתובענה זו ע"י ב"כ המפורט בכותרת אשר כתובת משרדו תהווה מען לצורך המצאת כתבי בי-דין.

 

2. כל טענות כתב התביעה נטענות בהשלמה, במצטבר ו/או לחילופין הכול לפי העניין הקשר הדברים והדבקם.

 

3. התובעת פועלת כארגון היציג, החוקי והבלעדי של העוסקים במקצוע האופטומטריה בישראל מאז שנות התשעים והיא מאגדת למעלה מ-600 אופטומטריסטים במדינת ישראל ונחשבת כמי שעל שר הבריאות להתייעץ עמה בכל האמור בחוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991 ובספיחיו.

[המכתב מיום 13.5.12 שהוצא לתובעת ע"י משרד הבריאות וע"י נציגה ד"ר א. שנון, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות מסומן כנספח 1 ומצ"ב].

 

4. הנתבע 1 הינו בעליה של חנות לאופטיקה …

 

5. הנתבעת 2 הינה חברה פרטית הרשומה כדין בישראל ומנהלה ו/או בעליה ו/או בעל השליטה היחיד בה הינו הנתבע 1.

 

[נסח רישום של הנתבעת 2 שהוצא מרשם החברות מסומן כנספח 2 ומצ"ב]

 

 

4. רקע עובדתי

 

4.1. מזה זמן שאל התובעת, החלו להגיע תלונות כי הנתבע, שהנו הבעלים והמנהל של חנות לאופטיקה הידועה בשם המסחרי: "אופטיקה " אשר פועלת ומצויה .. מבצע באנשים פעולות שיוחדו רק לאלה המורשים לעסוק באופטומטריה ובכלל זה, מבצע לאנשים מדידה של כושר הראייה או טווח הראייה וכן, התאמה של עדשות לשיפור הראייה וכן, נותן מרשמים בדבר שימוש במכשיר אופטי לראיה וכן, נותן מרשמים לעדשות מגע, התאמתן או קביעתן לעינו של אדם וכל זאת, חרף העובדה שהנתבע, לא הוסמך ולא הוכשר מעולם, לעסוק בתחום האופטומטריה ו/או לא למד, במוסד אקדמי מוכר ו/או בכלל לימודי אופטומטריה ו/או לא עבר בחינות רישוי והסמכה של משרד הבריאות, כמתחייב בחוק ובתקנות העיסוק באופטומטריה [בחינות רישוי], תשנ"ג-1993 והוא אינו רישיון לעסוק בתחום האופטומטריה. אינו מורשה לפעול בתחום האופטומטריה ו/או אינו בעל רישיון לעסוק בתחום האופטומטריה כנדרש, פועל, בניגוד לחוק ולהוראותיו המחייבות ובכלל זה,

 

4.2. על מנת לבדוק ידיעות אלה לאשורן, שכרה התובעת את שירותיו של משרד חקירות … המנוהל ע"י מר … וזה ביצע ביום 2015 בשעות הערב, חקירה סמויה בבית עסקו של הנתבע כאשר שלח חוקרת מטעמו בשם … [להלן: "החוקרת"] לבית עסקו של הנתבע וזו בקשה לבצע בדיקת ראיה בבית עסקו של הנתבע.

 

4.3. ואכן, לבקשתה, הנתבע ביצע בחוקרת בדיקת ראיה לגביה, העידה החוקרת כדלקמן: "קיבל את פני בחור בגילאי ה-35, שאלתי אם הוא .. אמר שכן . . שאלתי . . אם הוא עושה גם בדיקה לפני כן, אמר שכן [לא בודק אם לא רוכשים]. בחרתי זוג מהמוזלים בעלות של 300 ₪. הכניס אותי לחדר, עשה בדיקה עם שני מכשירים, בדיקה סטנדרטית, לא מביא טופס צילמתי את מה שכתב לעצמו . . כמו כן, אציין כי המספר שאמר לי אינו תואם למספר שקיים במשקפיים שלי . . לפי בדיקה שנערכה במועצת האופטומטריסטים ובמשרד הבריאות, הנ"ל, מעולם לא הורשה לעסוק בתחום האופטיקה מטעם הגופים הנ"ל."

 

[דו"ח החקירה …וכן, תוצאות הבדיקה וכן, הקבלה ע"ס 300 ₪ ששולמה לנתבע בגין המשקפיים שרכשתי ובגין הבדיקה שבצע מסומנים כנספחים 3-5 ומצ"ב].

 

4.4. כפי הנחזה בדו"ח החקירה נספח 3, החוקרת ציינה בדו"ח החקירה כי: "לפי בדיקה שנערכה במועצת האופטומטריסטים ובמשרד הבריאות, הנ"ל מעולם לא הורשה לעסוק בתחום האופטיקה מטעם הגופים הנ"ל."

 

4.5. התובעת תטען כי במעשיו ו/או במחדליו אלו, הנתבע, התחזה למי שמורשה לעסוק, כביכול בתחום האופטומטריה וככזה, ביצע בבית עסקו, מבלי שהוסמך לכך [ע"י משרד הבריאות ו/או התובעת ו/או ע"י כל גורם רשמי אחר הפועל בנידון בישראל] פעולות שיוחדו לאלה המורשים, עפ"י חוק, לעסוק בתחום האופטומטריה ובכלל זה, מבצע לאנשים מדידה של כושר הראיה או טווח הראייה וכן, מבצע לאנשים התאמה של משקפיים ו/או עדשות לשיפור הראייה וכן, נותן מרשמים בדבר שימוש במכשיר אופטי לראיה ומתן מרשם לעדשות מגע, התאמתן ו/או קביעתן לעינו של אדם וכי במעשיו ו/או מחדליו אלו, הנתבע לא רק שסיכן את לקוחותיו ואת בריאותם אלא, אף גרם לנזקים, יתכן בלתי הפיכים, לבריאותם ולעיניהם של לקוחותיו שלא לדבר על נזקים שגרם לאופטומטריסטים אחרים המורשים לפעול בהתאם לחוק שאת פרנסתם גזל שלא כדין.

 

4.6. במעשיו המתוארים לעיל, הנתבע, גם הפר את כללי ההתנהגות המחייבים כפי שפורטו בתקנון האתיקה המקצועית של אגוד האופטומטריסטים בישראל המהווים תנאי לחברות באיגוד האופטומטריסטים בישראל ובראש וראשונה, את הכלל שקובע כי: "החבר ישים בראש מעייניו את טובת הנבדק" וכן, את הכלל לפיו נקבע כי: "החבר חייב להשתתף בהשתלמויות מקצועיות לשם שיפור ידיעותיו וכישוריו לתועלת הנבדק והעמית, בהתאם להחלטות המוסדות המוסמכים של האיגוד ו/או עפ"י חוקי ותקנות המדינה".

 

[תקנון אתיקה מקצועית של אגוד האופטומטריסטים בישראל מסומן כנספח 6 ומצ"ב].

 

4.7. התובעת תטען כי הנתבע, לא נמנה מעולם על אלה החברים בה ואף אינו מופיע ברישומיו של משרד הבריאות כמי שהוסמך ורשאי לפעול בתחום האופטומטריה ולבצע בבני אדם בדיקות ראיה והתאמה כמפורט בחוק.

 

 

5. דיון משפטי

 

 

5.1. בשנת 1980 חוקקו "תקנות האופטומטריה" שסימלו, את ההכרה במקצוע האופטומטריה והצורך בבחינות ורישוי עיסוק כשבסופו של תהליך, נחקק בשנת 1991 "חוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991" שהגדיר את המקצוע כעצמאי וקבע את הצורך בתואר אקדמי מוכר לעוסקים במקצוע האופטומטריה [להלן: "חוק האופטומטריה"].

 

[חוק ה"עיסוק באופטומטריה מסומן כנספח 7 ומצ"ב]

 

5.2. סעיף 2 לחוק באופטומטריה שכותרתו: "זכאות לרישיון", קובע מי הם הזכאים לעסוק במקצוע האופטומטריה ובין אלה נמנים, עפ"י קביעת המחוקק: מי שהוא בעל השכלה באופטומטריה; מי שסיים התמחות שנקבעה בתקנות; מי שעמד בהצלחה בבחינות ממשלתיות שנקבעו בתקנות.

 

5.3. בהתאם לחוק האופטומטריה, בעל השכלה, הוא מי שקבל תואר המעיד על סיום לימודיו כאופטומטראי בבית ספר לאופטומטריה של מוסד מוכר כהגדרתו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 או מי שסיים את חוק לימודיו באופטומטריה באוניברסיטה או בבי"ס לאופטומטריה ברמה אוניבסיטאית בחו"ל אשר המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוא הסמיך לעניין חוק זה, הכיר בהם ויש בידו דיפלומה שהמנהל הכיר בה.

 

5.4. כפי הנחזה לעיל, בהתאם לחוק העיסוק באופטומטריה, תנאי לעיסוק באופטומטריה הוא כי העוסק בתחום הינו בעל תואר ממוסד אקדמאי המעיד על סיום חוק לימודיו כאופטומטראי בבי"ס לאופטומטריה של מוסד מוכר כהגדרתו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 וכי יש בידו דיפלומה שהמנהל [מנכ"ל משרד הבריאות] הכיר בה.

 

5.5. מפאת החשיבות שמייחסת מערכת הבריאות לאלה העוסקים בתחום האופטומטריה והאפשרות של פגיעה בבריאות הציבור, קבע חוק העיסוק באופטומטריה וכן, קבעו תקנות העיסוק באופטומטריה [ בחינות רישוי] תשנ"ג- 1993, כי חובה על אלה שסיימו את לימודי האופטומטריה לעבור בחינה בכתב ובחינה מעשית בפני ועדת בחינות מיוחדת שהוסמכה לכך, בחוק ובתקנות העיסוק באופטומטריה שלעיל כאשר הבחינות יהיו בנושאים רחבים ומגוונים שפרוטם להלן:

 

5.5.1. אופטיקה פזיולוגית, גיאומטרית ומכנית;

 

5.5.2. תשבורת העין [רפרקציה];

 

5.5.3. מבנה העין ותפקודה לרבות, ראיה דו-עינית ואנטומיה ופיזיולוגיה של העין ושל הראיה;

 

5.5.4. זיהוי סטיות מהנורמה של הראיה;

 

5.5.5. תכשירים אופתלמיים שבשימוש הרופא;

 

5.5.6. מכשור אופטומטרי;

 

5.5.7. עדשות מגע;

 

5.5.8. ראיה ירודה וראיה שיקומית;

 

5.6.9. פסיכולוגיה וראיה תפיסתית;

 

5.5.10. נוהלי הבדיקה האופטומטרית;

 

5.5.11. חוק ואתיקה הנוגעים לעיסוק באופטומטריה;

 

[תקנות העיסוק באופטומטריה (בחינות רישוי), תשנ"ג-1993 מסומנות כנספח 8 ומצ"ב].

 

6. בסעיף 5 לחוק האופטומטריה שכותרתו: "ייחוד העיסוק והכינוי" קבע המחוקק כדלקמן: "לא יעסוק אדם באופטומטריה ולא ישתמש בתואר אופטומטראי או תואר דומה המרמז על היותו אופטומטראי אלא אם כן יש בידו רישיון לפי חוק זה כשהוראה זו, לא תחול על רופא מומחה במחלות עיניים, או מתמחה במחלות עיניים לפי תקנות הרופאים [אישור תואר מומחה] התשל"ג-1973 ועל רופא מורשה שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי בתקופה של 5 שנים לפני תחילתו של חוק זה ייחוד עיסוקו לרפואת עיניים."

 

7. בסעיף 17 [א] לחוק האופטומטריה שכותרתו "עונשין" קבע המחוקק כדלקמן: "העוסק באופטומטריה ואין בידו רישיון תקף לפי חוק זה, דינו מאסר שנה או קנס 123,000 שקלים חדשים" ואילו בס"ק [ב] לסעיף 17 לחוק קבע המחוקק כדלקמן: "המשתמש בתואר אופטומטראי בניגוד להוראת סעיף 5[א] והעובר על הוראה מהוראת סעיפים 7[ב], 7[ג] ו-8 דינם "מאסר שלושה חודשים או קנס 35,500 שקלים חדשים."

 

8. אשר לנזקים שהנתבע גרם במחדליו ובמעשיו המפורטים לעיל לתובעת ולאופטומטריסטים הנמנים על חברי התובעת, הח"מ מצ"ב את מכתבו של מר עדי מרקוביץ, המשמש כיו"ר מועצת האופטומטריסטים בישראל, בעצמו אופטומטריסט וותיק ומנוסה העוסק במקצוע האופטומטריה מאז שנת 1979 ומעל ל-36 שנה שתוכנו מדבר בעד עצמו ואינו צריך לכל ראיה.

 

[המכתב מסומן כנספח 9 ומצ"ב].

 

9. כפי הנחזה במכתב נספח 9 המצ"ב, כותב מר מרקוביץ, בין השאר לעניין נזקי התובעת והאופטומטריסטים החברים בתובעת כדלקמן:

"בתקופה האחרונה, הננו עדים לעליה משמעותית במספר המתחזים לאופטומטריסטים אשר פועלים ברחבי הארץ. מתחזים אלה, בין שהינם פועלים כשכירים ברשתות אופטיקה ובין שהינם פועלים במסגרת עצמאית ומקימים חנויות אופטיקה פיראטיות, גורמים לנזק קבוע ומתמשך הפוגע בבריאות הציבור, כמו גם לנזק כספי ותדמיתי לענף האופטומטריה בישראל. בבסיס פנייתי אליך לצורך חיסול תופעת המתחזים, עומדת הסכנה הברורה והמיידית לשלום הציבור וביטחונו שכן, אותם מתחזים [בין היתר] גם בודקים ומספקים משקפיים ועדשות מגע לנהגים ברכב ציבורי ורכב כבד ואין לי ספק באשר לתרומתם בעליית הגרף של תאונות הדרכים בארץ.

 

אותם מתחזים, גם בודקים ומספקים משקפיים ועדשות מגע לחיילי צה"ל המשרתים בין היתר בתפקידים רגישים ואשר הראייה בהן הינה מרכיב משמעותי ביותר, לילדים אשר ראייתם נפגעת ללא יכולת תיקון בעתיד, לתלמידים בכל שכבות הגיל שבעבורם, הראייה התקינה, הינה תנאי בל יעבור לצורך הצלחה בלימודים ושאר המגזרים בציבור הרחב שתפקודם היום יומי נפגע (לרבות אך לא רק, כלל העוסקים בעבודה הכרוכה במחשוב, בבקרה, בעבודה מול נתונים ולמעשה בכל תחומי החיים כפי שאנו מכירים בעת המודרנית דהיום).

 

מעבר לעובדה כי בעצם פעילותם המתחזים רומסים ברגל גסה ובוטה את החוק בישראל, הרי שהינם גם פוגעים גם בפרנסתם של כלל האופטומטריסטים המורשים הפועלים עפ"י החוק במדינה.

 

המרכיב העיקרי בפעילותו של האופטומטריסט ובתשלום אותו הוא גובה בגין שירותיו, הינו הידע המקצועי אותו רכש וההכשרה הנדרשת (והמתמשכת לאורך כל שנות פעילותו) עפ"י החוק באשר שני מרכיבים אלו, מקנים לאופטומטריסט את הזכות לקבל את רישיון העיסוק באופטומטריה ממשרד הבריאות ואשר רק על פיו, תתאפשר פעילותו של האופטומטריסט באופן חוקי.

 

כלל המתחזים למיניהם, "מדלגים" על שלב זה כנדרש בחוק ובוחרים ב"קיצור דרך" בעצם עיסוקם במקצוע ללא רישיון ממשרד הבריאות ובאופן זה, יוצרים תחרות שאינה שוויונית על ציבור מרכיבי המשקפיים ועדשות המגע, כנגד האופטומטריסטים המוסמכים . . בעצם התנהלותם שאינה חוקית, גם אין המתחזים עומדים בביקורת המחמירה של המועצה ומשרד הבריאות באשר לטיב המוצרים אותם הם מנפקים לציבור הנדרש לשרותי האופטומטריה ובשל כך, מציעים את מרכולתם במחירים נמוכים משמעותית וכל זאת, ללא ידיעת הציבור. כפועל יוצא מהתנהלותם זו, גם נגרמת פגיעה תדמיתית קשה לענף האופטומטריה בכללותו שכן הציבור, אינו יודע לעשות את ההבחנה בין אופטומטריסט מתחזה לבין אופטומטריסט מוסמך."

אשר לנזק שגורם כ"א מאותם מתחזים לאופטומטריסטים לענף האופטומטריה, ולכלל האופטומטריסטים המוסמכים, מר מרקוביץ מעריך את הנזק הכספי בסך של 1 מליון ₪.

 

10. מעבר להפרת הוראותיו המחייבות של חוק האופטומטריה, יש לקבוע כי במעשיו ובמחדליו המתוארים לעיל של הנתבע, יש גם משום הפרה של הוראות חוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעיקר, של ההוראות המפורטים בסעיפים 286, 441-443 לחוק העונשין שהמחוקק קבע עונש חמור בצידן.

 

11. עם גילוי העובדות שלעיל, התובעת פנתה למשטרת ישראל בבקשה להגיש תלונה כנגד הנתבע בגין התחזות ובגין הפרה של הוראותיו המחייבות של חוק האופטומטריה, ואולם, זו הושבה ריקם ע"י משטרת ישראל בטענה כי אין בתלונה זו עניין לציבור הגם שברור מעל לכל ספק, כי במעשיו המתוארים לעיל של הנתבע, יש משום פגיעה קשה בבריאות הציבור וכן, יש משום הפרה בוטה וגסה של הוראות החוקים שפרוטם לעיל וכן, יש משום חוסר תום לב בוטה הגובל בהטעיית הציבור ובניסיון של הנתבע לעשות עושר ולא במשפט תוך פגיעה בתובעת ובאופטומטריסטים החברים בה.
12. דוגמא אחת מיני רבים בו נגרמים נזקים לציבור עקב רשלנות, חוסר מקצועיות ו/או הסמכה ו/או אי התאמת עדשות ראיה ללקוח בצורה מקצועית וראויה הוא תחום עדשות המגע.

 

13. לעניין זה, הח"מ מצ"ב העתק ממכתבו של הד"ר גלובינסקי יוסף, מי ששימש בזמנו כיו"ר איגוד רופאי העניים בישראל המופנה אל פרופ' אבי ישראלי, מי ששימש בזמנו כמנכ"ל משרד הבריאות לעניין, זיהומי קרנית כתוצאה משימוש לא נכון בעדשות מגע.

 

דבריו החמורים של הד"ר גלובינסקי במכתבו מפורטים להלן: ". . התשובות מדברות בעד עצמן ומצביעות על חומרת הבעיה. להערכתי מאושפזים בכל מחלקת עיניים כ-70 מקרי זיהום קרנית מעדשות מגע כל שנה. האישפוז בדר"כ ממושך ואני משער ממוצע של כ-10 ימים. בכל מחלקות העיניים בארץ,למעלה מעשרת אלפים ימי אישפוז רק לצורך זיהומי קרנית מעדשות מגע. כ-10% יוצאים מהזיהום עם צלקת במרכז הקרנית הפוגעת לצמיתות בראיה או דורשת ניתוח השתלת קרנית. אני תקוה שנושא השימוש המבוקר בתכשיר רפואי יעיל אך מסוכן זה יוסדר בהקדם."

 

[המכתב מסומן כנספח 10 ומצ"ב].

 

14. מעבר לנזקים הבלתי הפיכים הנגרמים, כאמור לבריאותם של אותם אנשים שהנתבע ודומיו גורמים לציבור הרחב, בעצם העיסוק באופטומטריה ללא רישיון ו/או הסמכה, הרי שהנתבע וחבריו, אף גורמים לנזק אדיר לאוצר המדינה שכן, בהתאם לפרסום רשמי של משרד הבריאות, עלות יום אשפוז, נכון ליום 1.11.2011 עומד ע"ס של 2,208 ₪. מכאן ששוויים של אותם 10,000 אלפים ימי אשפוז מידי שנה עליהם מדבר הד"ר גלובינסקי במכתבו הנ"ל, שווים לאוצר המדינה עומד ע"ס של כ- 22,080,000 ₪ וזה רק בתחום עדשות המגע.  

 

[המסמך שכותרתו: מחיר יום אשפוז ושיעורי שינוי – 1991-2011" שהונפק ע"י משרד הבריאות מסומן כנספח 11 ומצ"ב].

 

15. לעניין זה, הח"מ בחר להביא מדבריו של הפרופ' דויד צדוק, יו"ר איגוד רופאי העיניים מיום 1.8.14 המופנה אל הד"ר אסנת לוקסמבורג, ראש מנהל לטכנולוגיה רפואית ותשתיות במשרד הבריאות הקובע בנידון כדלקמן:

 

"לעדשות מגע שהינן גוף זר, לכל דבר ועניין, המונח על הקרנית יש סיכונים רבים מעבר לזיהום הקרנית המהווה את הסיבוך הקשה ביותר אך לא השכיח ביותר. סיבוכים "קלים כמו צמיחת כלי דם על הקרנית, עכירות בקרנית, בצקת בקרנית, תגובת רגישות בלחמית, הם הרבה יותר נפוצים בהשוואה לזיהום ועלולים לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בחדות הראיה . . כיום, עם הירידה בגיל המשתמשים בעדשות מגע לגיל העשרה המוקדם, לא ניתן רק להסתמך על תלונות הנער/ה אלא יש צורך לכפות בדיקת עיניים מידיי תקופה על מנת להציל את ראייתם של הצעירים שיזדקקו לה עוד עשרות שנים. התאמת עדשות מצגע כוללת, בין השאר בדיקת עין ראשונית לבחינת מצבה הרפואי של העין ויכולתה לקלוט עדשות מגע: יובש אלרגיה מצבים רפואיים כלליים ותרופות שאדם נוטל. בדיקה ראשונית זו ובדיקות נוספות, אחת לתקופה הכרחיות לשמירה על בריאות העין."

 

[מכתבו של הפרופ' דויד צדוק, יו"ר איגוד רופאי העיניים מיום 1.8.2014 מסומן כנספח 12 ומצ"ב].

 

16. צא ולמד, הנתבע, שהיה משולל כל זכות ו/או היה מנוע, מלכתחילה, מלעסוק בתחום האופטומטריה, באשר לא הוסמך מעולם לעסוק בתחום זה עפ"י חוק, ואשר עובר לביצוע הבדיקה שביצע בחוקרת, לא היה לו תואר ממוסד אקדמי מוכר, כהגדרתו בחוק המועצה להשכלה גבוהה המעיד על סיום חוק לימודיו כאופטומטראי בבי"ס לאופטומטריה וכן, מעולם לא עמד בבחינות הרישוי ו/או ההסמכה של משרד הבריאות, כנדרש בחוק ואין בידו דיפלומה שמנכ"ל משרד הבריאות הכיר בה, כדרישת החוק, ביצע חרף האמור, על בבסיס יומי ומזה שנים בציבור הרחב שנזקק לשרותיו, מתוך אמונה שאכן מדובר באיש מקצוע שהוסמך לכך ע"י רשויות המדינה, מדידה של כושר הראיה או טווח הראייה וכן, התאמה של משקפיים ו/או עדשות לשיפור הראייה וכן, נתן מרשמים בדבר שימוש במכשיר אופטי לראיה ומתן מרשמים לעדשות מגע, התאמתן ו/או קביעתן לעיניים של הציבור הרחב שנזקק לשרותיו, וכי במעשיו אלו, העולים כדי הפרת חוק בוטה, גסה ומתמשכת, העולה כדי רשלנות פושעת, גרם לנזקים בלתי הפיכים לבריאותם של אותם אנשים שנזקקו לשרותיו – ומכאן החומרה היתרה שבמעשיו!!.

 

17. פעילותו העבריינית המתמשכת ולאורך שנים של הנתבע, הנה תוצאה של מכלול עברייני אותו תכנן וביצע, במחשבה תחילה ובקור רוח במשך שנים של פעילות עבריינית ומתוך ידיעה ברורה, שאין אחריה עוררין, כי הוא פועל בניגוד לחוק וכי במעשיו ו/או מחדליו אלו, שנעשו על גבם ובריאותם של לקוחותיו, הוא גורם לנזקים, יתכן בלתי הפיכים לאלו מלקוחותיו שנזקקו לשרותיו על בסיס יומי.

 

18. לא בכדי, קבע המחוקק בסעיף 17 לחוק העיסוק באופטומטריה עונש מאסר שנה אחת או קנס של 123,000 ₪ למי שעוסק באופטומטריה ואין בידו רישיון תקף וכן, עונש מאסר של 3 חודשים או קנס של 35,500 למי שמשתמש בתואר אופטומטראי בניגוד לסעיף 5 לחוק.

 

19. לעניין עשיית עושר ולא במשפט קבע ביהמ"ש העליון זה מכבר כי: "הכללים של "עשיית עושר ולא במשפט" באים לשיטתי למלא חלל בדינים האחרים, וניתן להחילם בין היתר גם כל אימת שהדבר דרוש כדי למנוע את התעשרותו הבלתי צודקת של צד לחוזה מהפרתו . . דיני עשיית עושר ולא במשפט עומדים הם על רגליהם הם . . הם באים להעמיד הצד התמים במצב בו היה נתון לולא ההפרה. הם באים למנוע התעשרות שלא כדין. כמובן, לעיתים יש במניעת ההתעשרות שלא כדין, משום השבת המצב לקדמותו, ובכך הגנה על אינטרס ההסתמכות. בדומה, לעיתים, במניעת התעשרות שלא כדין, יש משום העמדת הצד התמים במצב בו היה נתון לולא ההפרה, ובכל הגנה על אינטרס הציפיה."[1]

 

20. אשר לחובת תום הלב, ביהמ"ש העליון קבע, זה מכבר כי: "תום הלב הוא בליבת הצופן הגנטי של שיטת המשפט כולה. אשר לתוכנו, תום הלב ה"אובייקטיבי" מזינים אותו אותם מעיינות תת קרקעיים המזינים את הסמכות שאנו רואים אותה כסמכות הגנוזה: צדק, יושר, הגינות, הוגנות, וסבירות . ."[2]

 

21. התובעת תטען כי במעשיו המפורטים לעיל, לא היה ולו קמצוץ של צדק, יושר, הגינות, הוגנות וסבירות, וכי הנתבע, פגע בתובעת ובשם הטוב ובמוניטין של התובעת ושל האופטומטריסטים החברים בתובעת כאשר התחזה למי שיש בידו, כביכול הכשר לביצוע פעולות שיוחדו, לרבות ובעיקר, ע"י משרד הבריאות והחוק, רק לאלה שהוסמכו לעסוק בתחום האופטומטריה ובכך, הפר הנתבע את הוראות הסעיפים 2, 5, 17 לחוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991 וכן, את הוראות הסעיפים 286, 441-443 לחוק העונשין ומכאן, לפחות בפן האזרחי, שעליו לפצות ו/או לשפות את התובעת ואת האופטומטריסטים החברים בה עבור הנזקים שגרם לתובעת ולאופטומטריסטים החברים בתובעת כפי קביעת המחוקק בסעיפים 7-8 לחוק האופטומטריה, למזער עם לא למעלה מזה.

 

22. הח"מ יטען כי במעשיו ובמחדליו המתוארים לעיל, פגע הנתבע באימון הציבור בתובעת ובלמעלה מ-600 אופטומטריסטים החברים בה והעוסקים בתחום האופטומטריה וכן, בצפיות ציבור המטופלים, למיניהם, לקבל טיפול מסור נאמן ומקצועי מאיש מקצוע, שהוכשר והוסמך לכך ע"י המוסדות ו/או הגורמים המקצועיים הרלוונטיים כפי קביעת המחוקק.

 

 

23. הח"מ יטען כי הנכס היקר ביותר של התובעת ושל אלה החברים בה הוא אמון הציבור בהם ובמקצועיותם. הנתבע, במעשיו ומחדליו שפרוטם לעיל, פגע, בצורה אנושה ויתכן בלתי הפיכה בכל אלה שלא לדבר על הפגיעה בפרנסתם של האופטומטריסטים הפועלים בעיר אשקלון ובסביבתה.

 

24. לעניין מעשיו המפרים של הנתבע המתחזה, הח"מ מפנה את ביהמ"ש גם להוראותיו של חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 הקובע, בסעיף 23 [א] לחוק כי: "עוסק שעשה אחד מאלה דינו – מאסר שנה או קנס פי שבעה מן הקנס האמור בסעיף 61 [א][2] לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ולעניין זה: [1]. עשה דבר העלול להטעות צרכן בניגוד להוראות סעיף 2[א][ב] או [ג] לחוק."

 

25. הפיצוי הקבוע בסעיף 61 [א][2] לחוק העונשין, הוא בשיעור של 29,200 ₪ והכפלתו ב-7=204,400 ₪. חרף האמור, התובעת תעמיד את סכום הפיצוי בהתאם לסעיף 23 [א] לחוק ע"ס של 39,300 ₪ [לצרכי אגרה].

 

26. למעלה מן הספק הוא שנסיבותיה המחמירות והמתמשכות של העבירה ו/או ההפרה שהנתבע בצע או עבר, כאמור, בצד ההרתעה מפני הפרתו המתמשכת של החוק, מצדיקה כי כב' ביהמ"ש, ישית על הנתבעים, ביחד ולחוד את הפיצוי הקבוע בסעיף 23[א] לחוק הגנת הצרכן וזאת, בנוסף לפיצוי שעפ"י חוק העיסוק באופטומטריה.

 

27. אשר לנתבעים 1-2 תוסיף התובעת ותטען כדלקמן:

 

27.1. אבן הפינה במשפט התאגידים הוא, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת המהווה מסך וחיץ בין החברה ובעלי מניותיה. דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות מאפשרת ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעלי מניותיה. דוקטרינה זו, עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות, אשר לאחר תיקון מס' 3 שנכנס לתוקף ביום 7.3.05 וחל על המקרה נשוא התובענה קובע כדלקמן:

 

"6. (א)(1) בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

 

(2)(ב) ביהמ"ש רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן, בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו."

 

27.2. עובר לתיקון מס' 3 הנ"ל, הוגדרו התנאים להרמת מסך באופן כללי ולביהמ"ש ניתן שיקול דעת שיפוטי רחב היקף להרים מסך, וזאת כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונת כל דין, להונות או לקפח אדם ולחילופין, במצב בו בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, ובשים לב לקיומו של יסוד סביר כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובתה וכי היה בו נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה.

 

27.3. כיום, בעקבות התיקון, נדרש להוכיח שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להונות אדם, לקפח נושה באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה.

 

27.4. הלכה היא כי "הרמת מסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכול לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממלא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק, היושר ושמירה על טובת הציבור".[3]

 

27.5. "לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ישנם חריגים אשר נועדו למנוע מצב דברים שבו משמש המסך המפריד בין החברה לבעלי מניותיה מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין או להתחמקות בחיובי החוזה. בהתקיים חריגים אלה, ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד."[4]

 

27.6. "ביהמ"ש יורה על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיוב אישי של בעל המניה לשאת בחוב של החברה, מקום בו השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה היה כרוך, בין השאר, בחוסר תום לב."[5]

 

28. ולענייננו, נשאלת השאלה, האם תנאים אלה הוכחו או התקיימו במקרה המונח לפתחו של ביהמ"ש. אקדים אחרית לראשית ואומר כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

 

29. הנתבע 1 הינו הבעלים ובעל השליטה היחיד והבלעדי בנתבעת 2 דירקטור ובעל מניות בה על פיו יישק דבר. מעשי המרמה וההונאה של הנתבעים המתוארים לעיל, היו בידיעתו, באישורו ובהרשאתו של הנתבע 1 ומכאן, שהנתבע 1 כמו גם הנתבעת 2 שבבעלותו חייבים לשאת בתוצאות המשפטיות הנובעות מהתנהגותם המפרה, ומאחר שהנתבע 1, לא נהג כפי שהיה מצופה מאדם סביר בנסיבות העניין, הרי שיש להטיל עליו אחריות כאורגן של הנתבעת 2.

 

בהקשר זה, למותר לציין כי על פי הסעיף 12 לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג-1973 והפסיקה הרלוונטית, די בפעולה של אורגן בחברה הנעשית בחוסר תום לב כלפי צד שלישי, בכדי לחייב את האורגן באחריות אישית כלפי אותו צד שלישי. הח"מ יטען כי יש להטיל על הנתבע 1 אחריות גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בכך שהוא והנתבעת 2 התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור אותו הונו במשך שנים.

 

30. מכל המקובץ לעיל, יהיה זה צודק ראוי ונכון שביהמ"ש הנכבד, יוציא לנתבעים 1-2 הזמנה לדין ויחייב את הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד את הסכומים שפרוטם להלן:

 

30.1. יחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת הסך של 123,000 ₪ לפי סעיף 17[א] לחוק העיסוק באופטומטריה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ומרבית החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

 

30.2. יחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת הסך של 35,500 ₪ לפי סעיף 17 [ב] לחוק העיסוק באופטומטריה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ומרבית החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

 

30.3. יחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הסך של 2,200 ₪ בגין הוצאות שהתובעת הוציאה ו/או שילמה לטרגט שאת שירותיה שכרה לצורך עריכת חקירה סמויה בבית עסקו של הנתבע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ומרבית עד לתשלום המלא בפועל;

 

30.4. יחייב את הנתבע לשלם לתובעת הסך של 39,300,000 ₪ לפי סעיף 23[א] לחוק הגנת הצרכן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ומרבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

 

35.5. ייתן צו המורה על סגירת בית עסקו של הנתבע לתקופה שתקבע; לחילופין, יורה כי רישיון העסק שניתן לנתבע יבוטל או יותלה לתקופה שתקבע ע"י ביהמ"ש; ולחילופי חילופין, ייתן צו מניעה קבוע האוסר ו/או מונע מהנתבע להמשיך ולבצע באנשים, בין בבית העסק ובין בכל מקום אחר בדיקות ו/או מדידות ו/או ליתן מרשמים ו/או לעשות כל פעולה שיוחדה רק לאלה שהוסמכו לעשות כן, עפ"י החוק ותקנות העיסוק באופטומטריה;

 

35.6. יחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ומרבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל וכן, שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק.

 

 

 

 

 

 

 

__________________

עו"ד

                                                                                                           ב"כ התובעת

 

 

 

 

 

 

 

[1] ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו את ג'ונס, פ"ד מב[1] 221, 268-267.

[2] רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, תק-על 99[4], 1, 37., דברי השופט מ' חשין.

[3] רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר [19.6.00], פ"ד נד [2] 712.

[4] ע"א 2223/99 קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1998] בע"מ (9.7.03).פ"ד נז(5) 116.

[5] ע"א 2728/04 צינורות המזרח התיכון בע"מ נ' יערי (14.1.07), [פדאור (לא פורסם) 07 (1) 839..