הבסיס הוא ראיה חד עינית- ייתכן במצבים בהם יש רק עין אחת, או במצב בו יש דיכוי מלא של עין אחת.
השלב הראשון של שימוש בשתי העיניים (ולא ראיה דו עינית) הוא simultaneous perception תפיסה בו זמנית- אין משהו משותף לשתי העיניים, הן לא עובדות יחד, אלא רק עובדות באותו זמן. מדובר בהפעלה של כל עין, לא בהכרח מיזוג, או משהו שדומה למיזוג.
ישנן מספר וראציות של תפיסה סימולטנית, הפשוטה בינהן היא דיפלופיה. בדיפלופיה שתי העיניים מופעלות אבל אין מיזוג, זו לא ראיה דו עינית, אלא שימוש בשתי העיניים בו זמנית. אנחנו גורמים למצב כזה שאנחנו מבצעים בדיקת פוריה, המערכת משתמשת בשתי העיניים, אבל לא מעבר לכך.
אפשרות שניה- כל עין רואה משהו שונה. זה יכול להיות מצב לא טבעי, למשל במכשיר, אבל יש מודעות לשתי העיניים.
זה יכול להיות גם במצב טבעי, למשל שמים יד מול עין אחת: עין אחת רואה רחוק, ועין שניה רואה את היד, אין כאן מיזוג, ויש שימוש בשתי העיניים במידה ואין דיכוי.
כל הנ"ל נקראים ראיה סימולטנית.

אנו משתמשים רבות בראיה סימולטנית בתרגילים ואימונים שונים, משום שכך קל מאוד לדעת אם הנבדק משתמש בשתי העיניים או אם הוא מדכא.
דוג' פשוטה ביותר למצב זה: ניתן לעין אחת לראות עיגול ולעין השניה לראות X. אם הנבדק רואה את שניהם אנחנו יודעים שיש לו ראיה סימולטנית, אם הוא רואה רק אחד מהם הוא מדכא.
התועלת בשימוש במטרות כאלה היא שפחות קל לדכא, משום שאין סיבה לדכא… מותר שיהיה במרחב X וגם עיגול.
אנחנו נשתמש בזה יותר אצל מישהו שנוטה לדכא, במטרה לעורר עין מדוכאת, נותנים להם משהו שאין סיבה לדכא.
ההנחה היא שתפיסה סימולטנית היא המצב הכי קל, שבו ניתן להשיג שימוש בשתי העיניים.

אם רוצים להוציא מדיכוי ניתן להם משהו לראות בעין אחת שלא בדיכוי, כמו: X, עיגול או צורה כלשהי, ומול העין המדוכאת נשים פנס. אם הוא אומר שלא רואה את האור זה דיכוי עמוק ביותר, אם גורמים לו לראות את האור הוצאנו אותו מדיכוי.
השלב הבא יהיה לשים את האור בהיקף קצת בצד, ולאחר מכן להחליש את העוצמה של האור.
אלו שנוטים לדכא חזק הם constant exo tropia, יש להם אקסוטרופיה גבוהה, העין בחוץ ומדוכאת וקשה להוציא אותם מזה.
ניתן גם לשים נורה מהבהבת ליד העין- קשה להתעלם מזה, וזו יכולה להיות דרך טובה לעורר עין מדוכאת.
אם לא נוכל לגרום לתפיסה סימולטנית, לא יהיה ניתן להמשיך הלאה, זו הרמה הנמוכה ביותר של שימוש בשתי העיניים. משתמשים בזה מצד אחד כי קשה לדכא, ומצד שני אם לא נשיג את זה, לא נוכל להשיג שימוש בשתי העיניים.

ההצלחה של הטיפול תלויה במידה גדולה בגיל, אבל לא בכל מצב ספציפי, הכוונה: אם למישהו יש constant left exo tropia בגודל של 70 פריזמות, לא משנה אם הנבדק בין 6 או 50.
תפיסה סימולטנית מחייבת מטרות שונות לשתי העיניים.

אם אנחנו יודעים שהנבדק משתמש רק בעין אחת נסתפק ברפרקציה חד עינית, אין לו ראיה דו עינית לכן לא נבצע בדיקות דו עיניות, חוץ ממקרים של alternating.

דרגות של ראיה דו עיינית/מיזוגית
נקראות 1, 2 ו 3
דרגה ראשונה של מיזוג- נקראת גם מיזוג מוטורי
קיימת שהעיניים מכוונות לאותו מקום, אבל הדמויות שונות לחלוטין, אין שום דבר משותף בין שתי הדמויות, לדוג': אם ניתן לעין ימין לראות עיגול כחול, ולעין שמאל נאפשר לראות X אדום, אין שום אלמנט משותף לשתי הדמויות הללו.
אבל אם שתי העיניים ישרות ומכוונות לאותו מקום, התוצאה ששתי העיניים פקוחות תהיה X בתוך העיגול. במצב זה יש מיזוג- והוא נקרא מיזוג מדרגה ראשונה/ מיזוג מוטורי. העיניים מכוונות לאותו מקום, אבל אין מיזוג תפיסתי כי המצב לא מאפשר זאת, כדי למזג צריך משהו משותף, וכאן אין זאת.
זו דרגה נמוכה ביותר של מיזוג/ראיה דו עינית, זה לא מיזוג אמיתי=תפיסתי, אבל בכל זאת זה מראה על שימוש בשתי העיניים ואלמנט של שיתוף פעולה.
היתרון בשימוש במטרות של first degree fusion הוא שלא מעמיסים יותר מדי על יש כאן דרישה מינימלית המערכת, לא חובה למזג, אבל גם אין צורך לדכא.
יש מכשירים בהם ניתן להכניס פריזמות ומבקשים מהפציינט לשים את הX בתוך העיגול.
ברגע שאלמנט אחד נעלם, אנחנו יודעים שהאדם מדכא וצריך להוציא אותו מדיכוי. באימון ראיה דיכוי הוא האויב!  ברגע שיש דיכוי, כל אימון נעשה לשווא, לכן נעשה מאמצים כדי שלא יהיה דיכוי.
שיטה זו היא דרך טובה מאוד כדי שלא יהיה דיכוי.
ניתן להכניס מספיק פריזמות עד שה-X נכנס לעיגול ואז ניתן להגיד שיש לו first degree fusion. ישנם מצבים בהם יש לפציינט תפיסה סימולטנית שזה תנאי להתחלת הבדיקה הזו, כמוסיפים לו פריזמות הX מתקרב, אבל ברגע שהוא נכנס לעיגול הוא נעלם. אנחנו יודעים שיש כאן דיכוי פוביאלי שלא מאפשר מיזוג תפיסתי ואפילו מונע ממיזוג מוטורי באותו רגע. ניתן לדבר על מיזוג מוטורי רק עם יש לו תפיסה סימולטנית.
יש מצב נדיר שה X יתקרב ומדלג על העיגול ופשוט מופיע בצד השני- זו דוגמה לכך שמסרב לקבל שתי דמויות, למרות שהן שונות, באותו מקום. זה מצב קיצוני אבל ייתכן.

מיזוג מדרגה שניה- נקרא גם מיזוג תחושתי (וגם flat fusion מיזוג דו מימדי)
מדובר במטרות זהות או מאוד דומות לשתי העיניים, אם הנבדק ממזג זאת למטרה אחת, יש לו מיזוג תחושתי.
כשיש דמות מסוימת כל עין רואה זאת פעם אחת, והקורטקס ממזג את שתי הדמויות (אחת של כל עין) לדמות אחת.
כיצד ניתן לדעת אם יש מיזוג תפיסתי או דיכוי? התפיסה בשני המצבים הללו היא אותה תפיסה של דמות אחת, לכן בכל מצב של second degree fusion, צריך לוודא שהנבדק לא מדכא, זו נקודה קריטית בתרגילים- לדעת אם המיזוג באמת קיים.
לכן במשך אימון הראיה, כשאנחנו הגענו לשלב של second degree fusion, אסור לנו להציג לעיניים תמונה כזו לבד, אלא אנחנו חייבים ללא יוצא מן הכלל להוסיף מטרה של first degree, שתראה בו זמנית יחד עם הדמות הממוזגת ותראה אם הנבדק מדכא או לא.
לדוג': בסטריואופסיס יש את הסטריופליי, אבל למטה בצד אחד יש R ובצד השני L, זה אמור להראות בו זמנית… ואם אחד מהם לא שם, אנחנו יודעים שהוא מדכא אחת מהעיניים.
בבדיקה השניה לסטריואופסיס: random dot יש צורה של: + מקוטב, האנכי נראה ע"י עין ימין והאופקי ע"י עין שמאל. אם הוא רואה רק קו אחד הוא לא ממזג- או שלא משתמש בשתי העיניים בו זמנית.
זו בקרה על דיכוי בכל בדיקה בה יש second degree fusion
בחלק מהבדיקות הדו עיניות אנו מבצעים אין את הבקרה הזו, למשל: ב NRA ו PRA יוצאים מתוך הנחה שמדובר בבדיקה ממוזגת (flat fusion), אבל יש כאלו ששמים מטרת בקרה גם בבדיקה הזו (אין בזה צורך של ממש מכיוון שבשלב זה של הבדיקה אנחנו רוצים להניח שהנבדק הוכיח ראיה דו עינית, כך שאין סיבה שיתחיל לדכא פתאום)
ביתרות מיזוג אם הוא מדכא עין אחת, הוא יראה שהמטרה מתחילה לזוז הצידה. בבדיקות אלו יש גם SILO ו SOLI שמהווה בקרה.

תרגיל ב flat fusion
מטרת התרגיל: עידוד שימוש בשתי העיניים/מניעת דיכוי.
רוצים לעודד את השימוש המלא בשתי העיניים ונותנים לראות אותו דבר בשתיהן, אבל זה לא מספיק טוב כי אין לנו דרך לדעת אם מדובר במיזוג אמיתי או לא.
כדי לוודא זאת ניתן לבצע פעולות שונות:
אחד המפורסמים להראות שני עיגולים ולצייר חצי פרצוף על כל אחד מהם, זה מדרבן אותו לחבר את שני העיגולים האלה ולא לדכא, כי רק אז הוא יראה פרצוף מלא. אם הוא רואה רק חצי ולא פנים מלאות, נדע שיש דיכוי.
לאחר שנקבל את התוצאה הזו, ניתן להתחיל לערער את התפיסה הזו, בעצם להקשות במטרה לפתח את היכולת. ניתן לבקש מהנבדק לראות את הפנים המלאות דרך פריזמות, פליפרס עדשות מינוס או פלוס- כל דבר שמחייב לשמור על המיזוג המלא, ובנוסף לשחרר או להפעיל אק' וכו'.
זו דוגמה אחת מיני רבות של אימון הראיה תוך כדי שמירה על כך שהנבדק לא מדכא. אם הוא מדכא נעורר אותו, כך שלא יעשה זאת.

נראה שתוך כדי צפייה למי שיש ראיה דו עינית חלשה, יש דיכוי רגעי, וכשמעירים את תשומת ליבו לזה הוא מפסיק- זו אינידיקציה לרמה של היכולת הדו עינית.
כל מצב של מיזוג תפיסתי הוא מצב שרק הנבדק יכול לדווח עליו- יש לשאול את הנבדק.

מיזוג מוטורי ניתן לבדוק באמצעות cover test
כמעט תמיד יצאנו מנקודת הנחה שמיזוג מוטורי ומיזוג תפיסתי הולכים בתאום מלא, וזה הבסיס למבחן הכיסוי. עושים מבחן כיסוי ורואים איך העיניים זזות, אם העין לא זזה מעריכים שיש לו מיזוג תפיסתי, למרות שניתן לדעת בוודאות שיש לו רק מיזוג מוטורי. אבל לרוב מיזוג מוטורי משולב עם תפיסתי לכן ההנחה הזו תקינה לרוב.

יש הרבה תרגילים עם ביקורת לכך שהנבדק לא מדכא: aperture ruler הוא אחד מהם- יש תוספת של תרגול מדרגה ראשונה בחלק התחתון.
המשקל שנותנים לדרגה ראשונה או שניה משתנה בהתאם לרמה של הנבדק (ניתן לשים צורה קטנה של של – & ו שיוצרות +, או חצאי פרצוף שיוצרים פרצוף שלם).

מקרה מיוחד
יש בו זמנית דמות שניתנת למיזוג בקלות, אבל יש אלמנט שונה (אבל שלא שונה בגודל) וזה שובר מיזוג. הדוגמה הזו קיימת ב worth 4 dot הצורה זהה אבל הצבע שונה.
האם צבע משנה את מהות הדמות או לא? זה מקרה מיוחד למרות שהדמויות שונות- צבע שונה, אנחנו בכל זאת מצפים מהמערכת למזג זאת (הכוונה לעיגול הלבן שעין אחת רואה אדום והשניה ירוק).
מיזוג תלוי ב: נקודות תואמות, אזורי פאנום, ומיקום במרחב. אם שני העצמים באותו גודל ניתן למזג זאת.
מה לגבי אלמנטים נוספים כמו צבע? בהירות וכו'? מבחינת חוקי המיזוג של ההורופטר ופאנום וכו', זה לא משנה.
ברמה התפיסתית יש אלמנט לא זהה שהוא הצבע השונה. לכן מצד אחד צריך לתהות למה הנבדק לא ממזג? הדמות נופלת על נקודות תואמות וכו', זה בר מיזוג. אבל מצד שני, הדמויות בצבעים שונים.
לכן צבע תופס מקום מיוחד במיזוג מדרגה 2, וניתן להתווכח עליו
שבנו את המכשיר חשבו שזה ניתן למיזוג ואין הצדקה לא למזג, לכן הוא מפרש אי מיזוג של הנק' הלבנה התחתונה כמיזוג מעורער. המכשיר מחייב לאחד את הנק' לתפיסה אחת- כך שרואים את הנק' הלבנה כבעלת הילה אדומה או ירוקה מה שמשתנה כל רגע.
ניתן לבדוק דומיננטיות בדבר הזה- פתאום העיגול יראה אדום או ירוק יותר.
אם רואים 3 נק' ירוקות ואחת אדומה- מדובר בעין דומיננטית חזקה.
בworth 4 dot רואים שילוב בנק' הלבנה- מה שנקרא LUSTER/LUSTRE- שילוב של שני צבעים לצבע אחד.

לעיתים לא רחוקות כשיש למישהו קטרקט בעין אחת, קשה למזג או שהמיזוג מופרע, מכיוון שהדמויות בצבעים או בהירויות שונות. יש ערעור של המיזוג התפיסתי שקשה לתיאור, למרות שזה לא גורם לראיה כפולה, זה כן גורם לנבדק לפעמים לסגור עין אחת, כי השילוב של שתי הדמויות הוא באיכות ירודה בהשוואה לדמות חד עינית בהירה.
הטבע של ההפרעה הזו עדיין לא נחקר מספיק, אבל זו עוד דוגמה לכך ששינוי צבע שבו למרות שיש בדיוק אותה הדמות, בכל זאת הנבדק מנסה לדכא, ואם הוא לא מצליח הוא עוצם עין אחת (בגילאים מבוגרים מאוד קשה לדכא).
במצב רע הקטרקט בעין הדומיננטית ואז זה באמת מפריע.
במצב טוב הקטרקט בעין הלא דומיננטית ואז הדיכוי קל יותר, והוא מתלונן פחות.