השתלת קרנית – מחלת קרטוקונוס

השתלת קרנית:
שיטה ותיקה, עם יעילות גבוהה למדי והצלחה של מעל 90%.
אין צורך בהתאמה בין סוג דם המושתל לתורם מכיוון שבקרנית בריאה אין כלי דם.
השתלת קרנית מתורם, משנה לחלוטין את מצב הקרטוקונוס, ומחליפה את העיוות בקרנית בקרנית חדשה וסדירה.
ההשתלה מבוצעת בהרדמה כללית או מקומית בהתאם לשיקולי הרופא.
קטע מרכזי של הקרנית הקרטוקונית בקוטר של כ 8 מילימטר נחתך החוצה, ובמקומו מושתל שתל התורם ונתפר בשוליים בתפר דק.
במהלך ניתוח ההשתלה יש להקפיד על שמירת אחידות הקטע המושתל ומניעת היווצרות לחצים או מתיחות לכאן או לכאן.
לעיתים יש לשחרר או להוציא תפר או מספר תפרים כדי לאזן את העיוותים שנוצרו על פני השטח עקב משיכת התפרים.
השתל יכול להלקח מתורם קרנית עד 4 שעות ממות התורם, רצוי שגיל התורם יהיה עד 20 שנה מבוגר יותר מגיל המושתל (אך לא חובה במקרה של שתל 'איכותי')
כמו בכל השתלת איבר, עלולה להופיע דחיית השתל מבחינה חיסונית, בדרך כלל בשנה הראשונה לאחר ההשתלה, ולעיתים גם שנים אחריה.
במקרה של דחיית השתל תופיע הרגשת אי-נוחות, אודם, עכירות, כאב קל וירידה בראייה.
טיפול הנעשה בזמן עשוי לעצור את התופעה ולהחזיר את המצב לתקין.
לעיתים לאחר ניתוח השתלת קרנית נוצר צלינדר גבוה או מרשם שקשה לתקנו במשקפיים או בעדשות מגע. במקרים מעין אלו יש לשקול הוצאת תפר או מספר תפרים ואף ניתוח מקומי לתיקון המרשם כגון חתכים רדיאלים בקרנית ואף לאסיק.
קרטוקונוס הינו הסיבה העיקרית להשתלת קרנית במדינות המפותחות.

תהליך של השתלת קרנית הינו תהליך קשה ומורכב יותר מהשיטות האחרות, ומיועד בעיקר למקרים קשים של קרטוקונוס בהם לא הועילו שיטות אחרות.
למרות הצלחתו הגבוהה של ניתוח השתלת הקרנית, קיימים עדיין חסרונות רבים בהליך זה, וביניהם מציאת תורם אברים מתאים, דחיית השתל, סיבוכים בניתוח, זיהומים העלולים לעבור דרך השתל, ואף חזרה של הקרטוקונוס במקרים נדירים.