עריכה: דרור דקל, ד"ר ניר ארדינסט
ניוון מקולה וירוד מופיעים פעמים רבות ביחד, ולפעמים קשה לקבוע מי מהם אחראי יותר לירידה בראייה. אפשר לבדוק את המקולה ע"י: סליט-למפ עם עדשה של 90+ , אופטלמוסקופ לא ישיר, ו- OCT(Optical Coherence tomography) לבדיקת בצקת במקולה וחורים במקולה, כדי להעריך כמה מהירידה בראייה היא בגלל בעיה במקולה.
עיוותים והפרעות רפקטיביות הנגרמות מירוד ניתנים להבחנה הכי טוב עם רטינוסקופ, יותר מאשר עם סליט- למפ. ישנה המלצה בספרות על דחיית ניתוח הירוד ככל האפשר במקרים שבהם הבעיה העיקרית היא במקולה, כל עוד ניתן לעזור לפציינט ולשפר את הראייה שלו ע"י עזרים אופטיים. באופן כללי, לפני שעושים ניתוח ירוד צריך לנסות להעריך את חדות- הראייה הפוטנציאלית שלאחר הניתוח כדי לא לנתח סתם, כלומר שהניתוח לא ישפר את חדות הראייה של הפציינט.
מתי לנתח- אין חדות ראייה מסוימת שהיא אינדיקציה לניתוח. הפגיעה בתפקוד ובאיכות החיים כתוצאה מירידה בראייה הינה אישית, ותלויה בעיסוק הפציינט, אורח חייו ואופיו. כמו כן, כמובן שיש להתחשב ולקחת בחשבון מחלות עיניים או מחלות סיסטמיות המהוות קונטראינדיקציה או סיכון לניתוח.

דילוג לתוכן