התפתחות הראיה אצל ילדים
תשובות לכל השאלות בתחום ילדים וראייה, עין עצלה ובדיקת ראיה עצמית לילד.
איך משתנה המספר? מה עושים בבדיקה?
מה אומרות תוצאות הבדיקה?
האם לילדי יש קשיי ראייה או פזילה?
מה חשיבות הבדיקה? מה זה פוקוס?
מתי לבדוק ראיה לילדים?
בעיות ראייה או בעיית קשב וריכוז?
איזה בעיות רפואיות מגלים בבדיקה?
מה לגבי ניתוח פזילה?
מאיזה גיל ניתן להרכיב עדשות מגע?
מה זה איבוד ראייה או כפילות פתאומי?
מה אוכל לבדוק בעצמי?
המשך…
התפתחות תאום correspondence points שבונות את המיזוג במרחב, הינו תהליך שמלווה את המיזוג המוטורי ואת המיזוג התפיסתי, וכנראה מסיים את ההתפתחות בגיל 4.
יש כאלו החולקים הזה- ייתכנו שינויים נוספים לחיוב או לשלילה בתאום (שיפור התאום, או שינוים שיפריעו לתאום הזה). אלו שחושבים שזה עדיין ממשיך להתפתח אומרים שזה קורה עד גיל 7 ואפילו 8.
נחלק את תפקודי ומערכות הראיה לתקופות התפתחות:
רזולוציה של תדירויות מרחביות
משמע חדות ראיה, אבחנה רזולוציונית. הנ"ל מתפתח בגיל צעיר מאוד, מפותח עד גיל חצי שנה (בגיל חצי שנה כשעושים VER או VEP התינוק רואה 6/6, אבל לא יוכל לקרוא אותיות של 6/6) ולכל היותר עד גיל שנתיים. אחרי גיל שנתיים הרזולוציה מתפתחת בליווי של הבנה מרחבית.
בגיל 3 או 4 גם אם הילד מכיר מספרים או אותיות, לא נצפה לתגובה סובייקטיבית של זיהוי עד גיל 5 שאז נרצה שיגיע ל6/6 בבדיקה השגרתית שלנו.
למה הזיהוי מתרחש עד גיל 5 אם יודעים שכבר בגיל חצי שנה היכולת הזו קיימת?
זה מלווה בתהליך תפיסתי מרחבי שעדיין מתפתח, המערכת הנוירולוגית התפיסתית קיימת, אבל הביטוי המעשי והתפיסתי שאנחנו דורשים בבדיקות שלנו לא בא לידי ביטוי עד גיל 5
ראיה דו עינית
מתפתחת עד גיל 4 -6
שמדברים על ראיה דו עינית, מתייחסים ל:
• תנועות עיניים
• binocular summation= סיכום דו עיני. כששתי העיניים פועלות יחד מקבלים יתרון בהרבה תפקודים, לעומת עין אחת בלבד (לסיכום דו עיני יש נוירונים מיוחדים שעובדים רק ששתי העיניים מופעלות).
• עין דומיננטית שממשיכה להתפתח עד גיל בין 4-5
• correspondence תאום
תפקוד דו עיני
לא מדובר על ראיה דו עינית, אלא על תפקוד דו עיני, ומתייחסים ל:
• AC/A יחס בין אקומודציה להתכנסות, והיחס שלהם בהקשר ליכולת התכנסות והתבדרות באופן כללי.
אין גבול להתפתחות הזו, תמיד ניתן לשפר זאת, לכן לא נרתעים מלשלוח אדם בן 35 עם convergence insufficiency ל VT. לדעתו של ד"ר שריידר ה AC/A משתנה לאורך כל החיים.
• סטריואופסיס- ניתן לומר שהגבול שבו אי אפשר לשנות סטריואופסיס אינו ברור. יש לא מעט מצבים בהם ניתן לשפר את הסטריואופסיס בגיל מבוגר יותר מ6 (לא ברור אם זה מסתיים בגיל 10 או 25 וכו', אבל לא מדובר בגיל צעיר).
• שליטה מלאה על תנועות העיניים- ויכולת לשפר את תנועות העיניים, או האיכות של תנועות העיניים גם בגיל מבוגר (נושא תנועות העיניים חשוב ביותר שמשחקי ספורט כמו הוקי קרח ובייסבול- שם תנועות העיניים, בעיקר סקדות אמורות להיות מאוד מדויקות).
תפיסת הראיה ושילובה עם המערכת הדו עינית
• הערכה/ שיפוט של גודל ומרחק- אומדן מרחקים, גדלים. זה סעיף חשוב מאוד בתפיסת הראיה, עד כמה משהו רחוק או קרוב אלינו. זה חשוב מאוד בזמן נהיגה, מה מהירות הרכב שבא מולנו, האם ניתן לבצע פניה לפני שהוא יגיע?
אדם ללא התפתחות טובה מספיק של הערכת מרחק וגודל, יכול לטעות בצורה שתהיה אפילו מסוכנת. זה מתפתח במשך הרבה זמן, ובוודאות לא מסתיים עד גיל 6.
• הבנה של ימין ושמאל- יחסים במרחב. זה דבר שניתן לפתח
• מודעות פריפריאלית- זו מעיין שלוחה תפיסתית של שדה הראיה. זו לא בדיקת שדה ראיה או היקף שדה הראיה, אלא מודעות למה שקורה בשדה הראיה. דוג': מסתכלים על נקודה מסוימת ותוך כדי מודעים גם למה שקורה בהיקף (חשוב בזמן נהיגה). המודעות הזו ניתנת לפיתוח לאורך כל החיים (גם בגיל מבוגר). עובדים על זה בהיקף רחב כשעובדים עם מבוגרים או ילדים שמכונסים מדי- קשור למיופים עם eso phoria &accommodative access – הם עסוקים במרחב הצר לידם. ישנו מצב הפוך של התבדרות- כל דבר שקורה בהיקף הראיה מעניין את האדם- ילדים עם בעיית קשב וריכוז.
• תאום עין יד- משתפר וניתן גם לאמן. כל דבר שאנחנו עושים דורש תאום עין יד מינימלי (שעוסקים בספורט זה מהווה חלק בלתי נפרד וחשוב מאוד, חשוב גם בנהיגה).
• אינטגרציה של שילוב בין תחושתי- לא רק עין יד, אלא גם ראיה ושמיעה, ראיה ומישוש וכל יתר החושים שיש לנו. ברגע שמצפים למשהו מסוים כל מערכת החושים נערכת לתחושה הבאה ואם זה לא מה שאנחנו מצפים תהיה התנגשות לא נעימה (כמו לשתות מיץ ענבים ולגלות שזה בעצם תפוזים).
• יכולת קריאה רציפה והבנת הנקרא- הילד רואה ואפילו יכול לקרוא, אבל הוא לא מבין מה שהוא קורא. הבנת הנקרא היא השיא של הקשר בין מערכת הראיה למערכת התפיסה- לוקחים משהו ויזואלי ומתרגמים את זה למשהו שכלי אינטלקטואלי. אם הילד לא רואה מה שהוא קורא, הוא לא יכול להתחיל את התהליך, לכן נתערב באמצעות: שיפור אקומודציה והמערכת ההתכנסותית או תיקון צילינדרי וכו'… הרי לא ניתן להבין מה כתוב אם רואים כפול או לא רואים בכלל וכו' .
כיום ניתן לשפר ראיה של אנשים שעברו אירועים מוחיים- לרוב מדובר באנשים בני 50 ומעלה, שפתאום איבדו ש"ר או ח"ר או את שניהם יחד, וצריכים לשקם את יכולת התפקוד שלהם (מה שמראה שניתן לשפר את היכולות הללו גם בגיל מבוגר).
לפעמים זה כרוך בללמד אותם איך ללכת- הם צריכים להבין מבחינה תפיסתית ולא רק מבחינה מוטורית איפה לשים את הרגל.
סטרביסמוס
חייבים להגדיר את סוג הסטרביסמוס
סיווג סטרביסמוס נעשה לפי:
• הזמן- האם זה constant או intermittent. constant מתייחס ל 100% מהזמן לפחות בזמן שהעיניים פקוחות, intermittent הוא כל מצב בו מדובר על פחות מ100% מהזמן.
• לפי העין- האם עין אחת סוטה באופן קבוע, או שגם העין השניה סוטה. אם מדובר בalternating החלוקה בין העיניים לא חייבת להיות שווה, ורוב הזמן היא אכן לא שווה, ישנה העדפה לעין מסוימת (יכולים להיות מקרים של alternating בהם מצמוץ ישנה את המצב חזרה, מה שמראה על העדפה לעין מסוימת- כל הפרעה גורמת לחזור חזרה לעין מסוימת).
• כיוון- exo eso/ hyper hypo או שילוב של שניהם.
• Commitant or non commitant- האם הסטרביסמוס קיים באותה מידה בכל כיווני המבט, או לא. אנו מתייחס לסטרביסמוס קומיטנט בלבד- שהסטייה לא משתנה בכיווני המבט השונים, אם הסטיהי לא משתנה ביותר מ5 פריזמות בכיווני מבט שונים, אז היא נחשבת לקומיטנטית. הקביעה הזו של קומיטנטיות אינה מופעלת על הבדלים בין סטייה לרחוק וסטייה לקרוב, זה לא נחשב לאי-קומיטנטיות אלא פשוט מסווג אחרת כי מדובר במשחקי אקומודציה וכו', לדוגמה: אם יש לאדם אורתו לרחוק ו25 פריזמות eso tropia לקרוב זה לא סטרביסמוס לא-קומיטנטי, אלא נקרא accommodative eso tropia בגלל A/AC גבוה.
הגורמים לסטרביסמוס
1) ליקוי אנטומי- התינוק נפגע כשהוא נולד, בזמן הלידה השתמשו במלקחיים או ואקום ושריר אחד נפגע. מצב זה יהיה incommitant.
2) גורם נוירולוגי- dwain syndrome= נולד בלי עצב מס' 6
3) גורם שיתוקי paralytic strabismus – נגרם מבעיה בעצב מסוים, שיתוק של עצב 3,4 ,6 או שבץ.
4) גורם וסקולרי- מיוחס יותר לשבץ, אבל יכול להגרם גם מסיבות אחרות בהן זרימת הדם לא מגיעה בזרימה נכונה לשריר או עצב מסוים, ולכן נוצר סטרביסמוס
5) גידולים בגיל צעיר במיוחד גורמים לשיתוק של שריר ולעיתים קרובות לדיפלופיה. אם לילד יש פתאום דיפלופיה ואין סיבה תפקודית מובהקת, נשלח אותו ישר לנוירולוג.
כל אלו קשורים לתחום הפתולוגיה ופחות לתחום התפקודי.
ישנם שני גורמים נוספים:
1) אקומודציה/התכנסות- יכולים לגרום לסטיות מסוג eso או exo (AC/A נמוך ביותר= exo). Divergence excess שהוא אקסו מיוחס ל AC/A רק בכיוון ההפוך.
2) גורם אידיופטי- הילד קם בבוקר בגיל חצי שנה או בגיל שנתיים ופתאום עין אחת סוטה כלפי חוץ או פנים. זה יכול להיות כתוצאה מוירוס, חום גבוה, או גורמים שאיננו מודעים להם. ד"ר שריידר משער שהתפתחות המערכת הדו עינית הייתה רופפת ומשהו התרחש (כמו וירוס או חום) ושיבש את המשך שיתוף הפעולה ברמה הפיקודית (לא ברמת השרירים או העצבים) ואז נוצר נתק בין שתי העיניים.
תכונות של סטרביסמוס קומיטנטי
Constant right eso tropia
פוביאה
פוביאה
עין ימין עין שמאל
Point zero
העין הימנית מקבלת את העצם המוגדר למרות שלא מסתכלת עליו, זה נקרא point zero- זו הנקודה ברשתית שעליה מתקבלת הדמות בעין הסוטה.
כשיש point zero כהגדרה- יש דיפלופיה. אם לא רוצים לראות כפול, חייבים לדכא את ה point zero, אבל לא חייבים לדכא משהו נוסף (אם לא נדכא אם point zero נראה כפול, ואם נדכא נראה אחד).
העין השמאלית היא העין הטובה- הכוכב בעין שמאל נופל על רשתית נזאלית והיא מוקרנת לצד השמאלי של המרחב- זה מה שאמור להיות, הכוכב נמצא בשדה השמאלי של האדם, והיא אכן קיימת שם במציאות.
אבל הכוכב נופל על הפוביאה של העין הימנית…
הפוביאות בשתי העיניים הן נקודות תואמות לכן מקרינות לאותו מקום במרחב, כשיש עצם במרחב תתקבל דמות אחת בכל עין בפוביאות, ואז העצם הזה נראה במיזוג.
מה הנבדק הזה רואה אם הוא לא מדכא? העין השמאלית רואה עיגול ומשמאל לו כוכב, והעין הימנית רואה כוכב ומשמאל לו עיגול
כך שבעצם הוא רואה:
זה נקרא confusion- מצב שני עצמים שונים מוקרנים לאותו מקום במרחב, כמו במקרה הנ"ל (העיגול והכוכב מוקרנים בנפרד, כל אחת לפוביאה של עין אחרת), זה נגזר מהחוק של נקודות תואמות.
הפוביאות תואמות- מקרינות לאותו מקום במרחב, לכן הנבדק מלביש דמות אחת על השניה.
הפוביאה בעין שמאל לא תואמת את פוינט זירו של עין ימין.
הכוכב נראה כפול כי הוא נופל על הפוביאה הימנית ועל הרשתית הנזאלית בעין שמאל, לכן הוא נראה כפול.
יש שני עצמים שונים שנופלים על שתי פוביאות, לכן הם קיימים באותו מקום במרחב
יש לנו דיפלופיה וconfusion בו זמנית
כדי לא לראות כפול הוא צריך לדכא את point zero- זה מוריד את הכפילות,הוא לא יראה שתי מטרות, אבל עדיין יראה כוכב ונקודה באותו מקום מרחב:
לכן הוא חייב לדכא את הפוביאה של העין הסוטה, כך שיראה:
שתי הדמויות הללו נתפסות רק ע"י העין השמאלית
מה יותר חשוב: לדכא את הפוביאה או point zero?
confusion מפריע מבחינה תפיסתית יותר מאשר כפילות, מילא לראות שני דברים – זה לא טוב. אבל לראות שני דברים באותו מקום= double exposure- זה מצב רע עוד יותר, מכיוון שלא יודעים על מה מסתכלים.
שהסטרביסמוס הזה מופיע, המערכת מתחילה ללמוד שעליה לדכא את הפוביאה אחרת לא יהיה ניתן לתפקד, לאחר מכן במשך הזמן ילמדו שצריך לדכא גם את הpoint zero כדי שלא לראות כפול, אבל זה תהליך איטי יותר ודורש חווית חיים (איך ניתן לדעת שאין באמת שנים מכל דבר?)
דיכוי של point zero הוא לא דבר מובטח אבל אמור לקרות.
כשיש סטרביסמוס (לדוגמה במצב הנ"ל) כמה זמן לוקח ואיך המערכת יודעת איזו עין סוטה? נתייחס לשאלה הזו בהמשך…
מיקוד ראיה, שווה להשקיע בזה?!
לקויי למידה והקשר לאופטומטריה, מאת קרן רול אופטומטריסטית התפתחותית
בימים אילו בהם הפופולריות של האבחונים לילדי ביה"ס עולה, ונושאי שיחה שנוגעים בילדים עם ליקוי למידה כלשהו, או עם בעיית קשב וריכוז היא מהמדוברות. חשוב לנו האופטומטריסטים להניח על שולחן הדיונים את נושא מיקוד הראייה.
העיניים הם כלי העבודה החשוב ביותר לילדי ביה"ס.
כידוע בעיה בתפקודי העיניים נובעת מתפקוד לקוי של שרירי העיניים, זה יכול להתבטא בקשיים בורגנציה (התכנסות/ התבדרות והמעברים ביניהם), בקשיים באקומודציה. וביכולת לבצע תנועות סקדה מדויקות תוך כדי קריאה.
משיחות עם אנשים מהתחום החינוכי, אני רואה שהמודעות לתחום מתחילה להתקיים, עם זאת יש לנו עדיין תפקיד חשוב והוא להכיר ללקוחותינו את הנושא.
לאחר בדיקת Cover test וNPC, נדע אם יש טעם להעלות את הנושא, לרוב כשאני שואלת אם הילד מתקשה בקריאה, ההורים מחייכים ושואלים אם אני עוסקת ב"תקשור".
ילד עם ליקוי בתפקודי העיניים, יתעייף מאוד בקריאה, ידלג על מילים ושורות,
וגם עלול לראות כפול. לפעמים יחוש שהאותיות זזות תוך כדי קריאה או יתקשה בהעתקה מהלוח. מרוב מאמץ לביצוע משימת הקריאה לא תמיד יבין מה קרא.
ילד חרוץ יקרא שוב ושוב, יסמן עם האצבע או סרגל, יעצום עין ועוד "פטנטים".ילד אחר (חכם לא פחות), "ירים ידיים" ואולי יפריע בשעורים. המורה תחשוד שיש פה בעיית קשב וריכוז ותפנה לאבחון.
ואכן יש פה בעיה המפריעה לקשב והריכוז של התלמיד, אבל הפתרון במקרה הזה הוא פשוט יותר ולא כרוך בתרופה אלא רק בתרגילי עיניים, לשיפור תפקודי העיניים.
חשוב שנדע כי לפעמים הבעיות משולבות, וכוללות גם בעיית קשב וריכוז יחד עם קושי בתפקודי העיניים. ולכן במקרים כאלועל אחת כמה וכמה ישנה חשיבות גבוהה לטיפול בכל הגורמים המפריעים לתפקוד הילד.
כדי שהמפגש בין המטפל לילד יניב תוצאות טובות :
• חשוב ליצור קשר טוב עם הילד כבר בתחילת האבחון ולברר איתו מה מפריע לו ביום יום.
• יש לשתף את הילד בתהליךולהסביר לו את שלבי האבחון. בנוסף במהלך התרגולים הילד ילמד לחוש את הפעולות שמבצעות עיניו וכך יצליח להתקדם.
• חשוב מאוד לעשות תאום ציפיות לאחר האבחון ולפני תחילת התרגולים. על הילד לדעת מה עומד לפניו: אורך התקופה, עבודה בבית, לדעת שלפעמים התרגילים פחות מעניינים וחוזרים על עצמם.
• גם עם ההורים חשוב לבצע תאום ציפיות: למה הם נדרשים? הסעות, תרגולים בבית.
כ20% מהאוכלוסייה סובלים מבעיות בתפקודי העיניים, חלק גדול מהבעיות ניתנות לפתרון באמצעות תרגילי עיניים.
לרוב נדרשים כ12-16 מפגשים שבועיים בקליניקה, בשילוב תרגילים לשעורי בית. ניתן גם לתרגל בבית בעזרת תוכנת המחשב HTS. תוכנת HTS מתרגלת את הילד , עוקבת אחר התפתחותו, מעודדת הצלחות ומדווחת למטפל על ההתקדמות Online.
הצלחת התרגול תלויה מאוד במוטיבציה וההתמדה של הילד.
כאשר הבעיה הגיעה לפתרון, נפחית בהדרגה את כמות התרגולים בבית.
כאמור, כלי העבודה של הילד בביה"ס הוא העיניים ולכן חשיבותו גדולה והשפעתו על תפקודים נוספים של הילד היא רחבה. לכן, כאשר אנו שומעים על בעיות כגוןקושי בקריאה והעתקה מהלוח, חשוב להפנות את ההורים לאבחון וטיפול במיקוד ראייה.
ברוב המקרים מגלים בבדיקה שאין מרשם או שיש מספר קטן עם או בלי צלינדר, שאינו מחייב מתן משקפיים.
מרשם (-) אינו נפוץ במיוחד בילדים. במצב זה רואים היטב לקרוב אך לא מרחוק. הסיכוי לעין עצלה (אמבליופיה) במקרה זה נמוך יותר מאשר במצבי פזילה. הטיפול הינו עם משקפי (-) בהתאם לגיל, לצורך הראייה ולעוצמת המספר. בדרך כלל המספר לא נעלם ואף סביר שילך ויגדל במשך השנים.
תופעה נפוצה מאוד בה יש שני מספרים שונים בעין אחת. הצלינדר הוא ההבדל בין שני מספרים אלו. כאשר הצלינדר גבוה יש לבדוק את מצב הקרנית וסדירותה. במקרה זה מומלצים משקפיים לשיפור הראייה. כאשר יש צלינדר קטן, ואין מספר נוסף (+) או (-), קיים סיכוי מסוים שלא יהיה צורך במשקפיים.
מרשם (+) נפוץ אצל ילדים. כדי להתגבר על חוסר הכוח בעין, הילד מפעיל את שריר העין שמשנה את עוצמת העדשה הפנימית ובכך מוסיף לעצמו כוח אופטי. תהליך בלתי רצוני זה נקרא אקומודציה. ילדים מסוימים, ולעיתים גם מבוגרים יודעים לבצע אקומודציה באופן רצוני למספר שניות, ובכך לטשטש את הראייה למרחק על פי רצונם. כאשר המספר אינו גבוה נהוג לא לתת משקפים, אולם יש לבדוק כל מקרה לגופו.
במידה וזקוק למרשם (+) גבוה, הילד יפעיל את שריר עדשת העין בכמות רבה כדי לראות היטב. מצב זה גורם לעיניים לפזול פנימה (זו פעולה אוטומטית הכוללת גם כיווץ אישון), ולכן במרשם (+) בינוני או גבוה נהוג לתת משקפי (+) או משקפי ביפוקל, איתם יפעיל פחות אקומודציה ולכן הפזילה תפחת. את משקפי ה (+) מרכיבים לתקופה של מספר חודשים (ולעיתים שנים) ובהתאם להוראות רופא העיניים. שימוש לפי ההוראות עשוי להביא לכך שהצורך במשקפיים יפחת ולעיתים יעלם או שמרשם ה (+) ישתנה.
פזילה אשר שרירי העין מתגברים עליה, ולכן במצב רגיל לא תראה פזילה כלשהי. בזמן עייפות, כיווני מבט מסוימים או מצבי ראייה שונים, הפזילה עשויה להתגלות. במידת הצורך יש לטפל על ידי תרגילי עיניים שונים (לעיתים על ידי טיפול של אורטופטיסט)
לעיתים הפזילה אינה ניתנת לתיקון באמצעות משקפיים, תרגילים וכדומה, אלא רק על ידי ניתוח.
בדיקת הראייה עלולה לגלות ליקויים או מחלות עיניים הדורשים המשך בירור וטיפול, כגון:
:
עשוי להצביע על יובש בעיניים, צורך במרשם למשקפיים, דלקת עיניים, גוף זר בעין, פזילות או טיקים למיניהם.
עשויה להצביע על דלקת, אלרגיה או על מחלה אחרת כגון גלאוקומה. אצל תינוקות רבים דמעות רבות הזולגות על הלחי עשויות לרמז על סתימה בצינור המוביל דמעות מהעיניים לאף.(Naso Lacrimal Duct)הטיפול במקרה זה עשוי לכלול מתן טיפות למניעת זיהום, עיסוי המקום לפתיחת החסימה, הזרמה של נוזל סטרילי דרך פתח הצינור הנמצא בעפעף תחתון ,(זאת באמצעות מזרק עם מחט לא דוקרנית) ואף ניתוח.
מצב בו יש הצטברות מים בעדשת העין, המפריעה למעבר האור ומטשטשת את התמונה הניראית. קטרקט עלול להגרם טרם הלידה או אחריה עקב חבלה, פגיעות שונות, רעלים ועוד. הטיפול הינו ניתוחי וכולל הוצאת רוב העדשה התוך עינית והחלפתה בחדשה. לא ניתן לבצע ניתוח קטרקט בלייזר, אלא רק במקרה של קטרקט חוזר, כאשר גדלה שוב מעין רקמה סיבית תקופה מסוית לאחר ניתוח הקטרקט הראשון. בתינוקות לא ניתן להשתיל עדשה חדשה עקב גודל העין והשינויים החלים בה, ולכן השתלת העדשה עשויה להתבצע בגיל מבוגר יותר. בינתיים יתכן שיהיה עליהם להרכיב משקפי (+) גבוה או עדשת מגע בעין המנותחת.
מצב בו העפעף העליון מכסה את הקרנית ומונע מעבר קרני האור אל העין. במקרה כזה יש לבצע ניתוח לתיקון המצב. בצניחת עפעף שאינה מפריעה למעבר האור, הניתוח אינו קריטי ומהווה ענין קוסמטי בלבד.
קיים בסוגים ובדרגות שונות, בהתאם לפגיעה בקולטני הצבע (רצפטורים) אשר ברשתית. לפי הספרות, עיוורון צבעים מולד (ירוק/אדום) מופיע בכ 10% מהבנים. נשים עשויות להיות נשאיות של הגן, אולם רק במקרים נדירים מאוד יהיו בעלות עיוורון צבעים. למצב זה אין טיפול, אך יש להיות מודעים לבעייה. מצב של חוסר ראיית צבעים מוחלטת (שחור/לבן) הינו נדיר.
דלקת המאופיינת ברגישות לאור, דמעת, גרד עין מרובה ואי–נוחות כללית בעיניים. נפוצה גם אצל ילדים הנמצאים זמן רב בטבע. הטיפול הינו בסימפטומים ומיועד להקלה, ללא תרופה יעילה.
הדלקת הינה עונתית , ומופיעה בתקופות מעבר. בד”כ נעלמת לאחר מספר שנים
פזילה מאופיינת במצב בו עין אחת מתמקדת במטרה והשניה לא, אלא פוזלת בצורה עקבית לאחד הצדדים במשך רוב הזמן וברוב כיווני המבט, רמת הפזילה נמדדת ביחידות של פריזמות. במקרים בהם הפזילה גדולה, בדרך כלל מעל 40 פריזמות, הרופא עשוי לשקול ניתוח לתיקון הפזילה, כאשר כל מקרה יבדק לגופו ובהתאם לשיקולים רפואיים נוספים. הניתוח בילדים נעשה בהרדמה כללית (במבוגרים יתכן גם בהרדמה מקומית). במהלך הניתוח מנתקים שריר אחד או שניים מתוך 6 שרירי העין, ומשנים את פעילותו (מחזקים או מחלישים) על ידי קיצורו או חיבורו חזרה במקום אחר. ניתוח הפזילה אינו משפיע על המרשם למשקפיים, אולם יתכן שלאחריו ישתנה הצורך במשקפי (+) המיועדים לתיקון פזילה. ההצלחה בניתוח גדולה, אך לעיתים התיקון אינו מספק. סיבוכים אפשריים הינם זיהום, ראיה כפולה לתקופה קצרה ועוד. מקרים של פגיעה בעיניים אינם נפוצים. לאחר הניתוח העיניים עשויות להיות אדומות. אין שימוש בתחבושות עיניים לאחר הניתוח, וההחזרה לפעילות רגילה תוך מספר ימים. הרופא יתן מרשם לטיפות עיניים למניעת זיהום.יש להמנע משחייה בים וההרכבה למשך חודש לפחות. פעילויות כמו צפיה בטלויזיה וקריאה, מותרות!
<div >מאיזה גיל ניתן להתחיל להרכיב עדשות מגע?
טכנית, ניתן להתאים עדשות מגע אפילו לתינוקות בני יומם. כאשר ילד מבקש להרכיב עדשות מגע, יש לחפש את הגורם לכך. יתכן שהמשקפיים אינם נוחים, מפריעים לו מבחינה חברתית, מתעקמים באופן תדיר וכדומה. יש לנסות לטפל קודם בגורמים אלו. עדשת מגע הינה גוף זר בעין העלול לגרום לבעיות שונות, אולם בהתאמה נכונה וטיפול לפי הנדרש, קטן הסיכוי לבעיות עיניים. הטיפול והשימוש בעדשות דורש אחריות מצד הילד, ואינו מתאים למי שההורים צופים מראש שלא יטפל, יסיר או ישתמש לפי הנדרש. מסיבה זו נהוג כיום להמנע מעדשות–מגע לפני גיל 12-13. במידה והוחלט להתאים עדשות לילד, נהוג להעדיף עדשות רכות יומיות שאינן דורשות טיפול או תחזוקה, ואחוז הבעיות איתן הינו מינימלי, או עדשות קשות נושמות בהתאם למקרה.
במקרים רפואיים או מיוחדים כמו הבדל גדול מאוד במרשם בין שתי העיניים, קרנית מעוותת או לא סדירה, מרשם גבוה מאוד אחרי ניתוחי קטרקט מסוימים, קושי בהרכבת משקפיים עקב מבנה פנים בעייתי ועוד, עדשת מגע יכולה להיות הפתרון היחיד או הטוב ביותר לילד, ולכן ניתן להתאים אותן בכל גיל!
<div >איבוד ראייה או כפילות פתאומית
לעיתים הראייה עלולה להעלם באופן פתאומי ללא כל מחלה או בעייה רפואית.יש לפנות בדחיפות לרופא עיניים!מצב מפחיד זה עלול להגרם גם עקב לחץ, היסטריה וכדומה, ומאפיין בעיקר בנות בגיל ההתבגרות או אנשים אחרי טראומה נפשית. אם מגלים בבדיקה שאין סיבה רפואית, אלא רק עקב לחץ וכדומה, הראייה עשויה לחזור אחרי זמן מה. איבוד ראיה פתאומי בעין אחת עשוי להצביע על חסימת עורק רשתית ראשי. דבר זה דורש טיפול מיידי להצלת הראייה. במצב בו מופיעה כפילות ראייה פתאומית, מהיום להיום, וכל עצם נראה פעמיים, יש לגשת בדחיפות לבדיקת רופא. כל תופעה פתאומית דורשת בירור מיידי!
עריכה: דרור דקל, ד"ר ניר ארדינסט, עמית עזריאלי
למרות שאין הוכחה מוצקה לקשר ישיר בין ליקוי ראיה לבין מצבים של: בלפריטיס, שעורה, כלזיון ודלקת לחמית לא- זיהומית, נראה בכל- זאת שעייפות עיניים הנובעת מרוחק ראייה לא מתוקנת מהווה גורם משמעותי בכרוניות של מחלות אלה. ייתכן גם שהמשקפיים פשוט מונעים מהילד לגעת בעיניים בתכיפות, אך בד"כ זו לא סיבה מספיקה לתת משקפיים להיפרופ של פחות מ- 2.50 +.
לסיכום: לילדים היפרופים מתחת לגיל 6 אין צורך לתת משקפיים, למעט מקרים של: רוחק ראייה גבוהה, איזוטרופיה, ירידה בראייה, אניזומטרופיה ולפעמים זיהום חיצוני של העין.
רוחק ראייה (עד רמה מסוימת) היא מצב נורמלי אצל תינוקות וילדים, והם מסוגלים לתקן אותה ע"י הפעלת אקומודציה ללא כל קושי.כך גם מבוגרים רבים עד גיל מסוים. אם כך, מתי חייבים לתת משקפיים לרוחק ראייה? התשובה לשאלה זו תלויה, במידה רבה, בגיל הפציינט, וניתן לחלק לקבוצות לפי גיל למשל מתחת לגיל 6 הרוחק ראייה בגיל זה תתגלה, כלומר הילד יגיע לבדיקה יסודית בעקבות: בעיה בראיה שהתגלתה בבדיקה שגרתית סקירתית, קרוב- משפחה או מטפל שהבחין בפזילה, הסטוריה של פזילה במשפחה שמדאיגה את ההורים או התנהגות חריגה שההורים שמו לב אליה כגון הטיית- ראש או ניסטגמוס. כאבי ראש הם תלונה נדירה בגיל זה.