על ידי Palm - optometrist | ינו 19, 2017 | נהלי בדיקות דר. שריידר
חדות ראייה:
במישור הקליני, אנחנו נוהגים להשתדל לסדר חדר של 6 מטרים לחדות ראייה כאשר ה-6 מטר נמדדים מהעין של הנבדק ועד הלוח. רוב הזמן בגלל אילוצים טכניים או פיננסים אנחנו לא משיגים חדר של 6 מטרים, למשל חדר השינה הטיפוסי הוא 4×3 ולא מעט נראה חדר בדיקה של 4.5 או 4 מטר. 6 מטר זה בזבוז שטח אופטי ריק מתוכן, לא צריך את זה אבל צריך את האורך האופטי ולכן שמים מראות. 2 מראות, מראה אחת תיקח את הקרניים שיוצאות מהמקרן ותחזיר אותן לקיר שהמקרן קרוב אליו כך שיש לנו לוח שעומד מאחורי הראש של הנבדק. זה טוב כי אנו כבודקים רואים את הלוח קרוב יותר, זה טוב לבודקים שלא רואים 6/6. הלוח הוא הפוך על אותו קיר, בשביל הנבדק הלוח לא יהיה הפוך שהרי המראה השנייה היא המראה שהנבדק מתבונן לתוכה והיא מכוונת ללוח. מערכת 1 – מערכת ההקרנה, המערכת מקרינה על מראה אחת, הקרניים חוזרות לקיר. הנבדק יושב ליד המקרן והוא מסתכל על מראה שנייה – המראה של הנבדק. הדמות ההפוכה של האותיות הופכת לעצם חדש שמגיעה למראה השנייה, הופכת את העצם ומגיע לעיניי הפציינט. לעיתים הפציינט מסתכל על המראה הראשונה שבה הכל מטושטש, צריך לכוון אותו למראה הנכונה. בדר"כ המראות הן אחת ליד השנייה ולכן אפשר להתבלבל. אם המראה מלוכלכת הנבדק טועה יותר כי הלכלוך קולט את האור ואפשר לראות את האותיות על המראה במקום שתחזיר אותם.
מרחק הבדיקה תמיד מהעין של הנבדק עד לאותיות שהוא רואה, בלי קשר למקרן. אמור להיות 6 מטר, אם זה לא 6 מטר המקרן אוטומטי מפקס את זה, או שאנו מזיזים את הגלגל של הפוקוס כדי שיהיה בפוקוס ואטומטית מכויל למרחק החדש. 6/60 האות תהיה בגודל 87 מ"מ. אם המרחק הוא 5.45 מ' הגודל של אות 6/60 אוטומטית מכוילת לגודל של היחס הבא: x/87=5.45/6 ובערך יהיה 80 מ"מ.
אם האות מכוילת כך שזה יחסית כמו שצריך, אין שום בעיה. אם החדר הוא 7 מ' (3.80+3.20) האות אוטומטית תהיה גדולה יותר ביחס הבא: x/87=7/6. יש גבול טכני לאורך החדר אבל אין גבול אופטי. אחרי 6 מ' אין גבול לאינסוף.
כאשר עובדים בחדרים קטנים מאוד, מתחת ל4 מ'. אם מסיבה כלשהי לא משתמשים במראות ורק מקרינים על הקיר, ללא מראות אורך החדר 4 מ' או פחות זה כבר בעייתי. אם מדובר בעין מיופית, כאשר הם מתקרבים למשהו הם יראו את זה ללא תיקון. 4 מ' שווה לרבע דיופטר ולכן מיופ של רבע דיופטר יראה מצוין אם יעמוד 4 מ' ממה שמתסכל עליו. הקרניים נופלות בול על הרשתית והוא עומד בנקודה הרחוקה של העין וללא תיקון יראה מצוין. כאשר נבדוק אותו כך נתן לו פלנו אפס כי יראה שהכל בסדר. היפרופים במקרה זה יקבלו רבע דיופטר ממה שצריכים, אמטרופ לא יראה טוב ב4 מ' אלא אם יבצע קצת אקומודציה.
מ5 מ' אפשר לוותר על מראות אבל מתחת צריך.
בעיה נוספת – לפי הציור המקרן חושב שאורך הבדיקה הוא מהמקרן למראה ומהמראה לקיר שווה לאורך מהקיר מאחורי המקרן, למראה 2 ולעיני הפציינט.
אם מצמידים את המקרן לקיר האורכים לא יהיו שווים והמקרן יחשוב שהמרחק האופטי הוא נגיד 7 מ' ויתן אות גדולה יחסית למרחק שצריך. הנבדק לא יושב ב-7 מ' אלא ב6.5 מרחק אופטי ויש לו צ'ופר, קיבל אות גדולה כי הוא קרוב יותר ממה שהמקרן חושב ולכן זה לא טוב. כשהוא רואה שורה של 6/6 יתכן ורואה בגלל שהוא קרוב יותר והחדות שלו בעצם 6/7. עלינו לעשות אחד משני הדברים הבאים:
- לסדר שהמקרן והנבדק יהיו באותו המרחק. בדר"כ המערכות מגיעות עם מקום למקרן.
- לעשות בראש כיול מחדש ולדעת שכאשר הנבדק רואה שורה של 6/5 זה באמת 6/6. מסורבל, לא מדויק ולא לגמרי מדויק.
אם יש לנו שתי שורות 6/30 ו6/60. אם רואה 6/30 יש לו חדות קצת יותר נמוכה, 6/40 אבל אין כזו שורה!
גודל האותיות: tan5'=y/x (גודל האות חלקי המרחק).
מרחק הבדיקה ידוע לנו, נניח 6 מ'. מרחק שהאות פותחת זווית של 5 דקות.
Y=0.00145×6=0.0087m=8.7mm.
אם נשב ב6 מ' והאות של 8.7מ"מ פותחת זווית של 5' במרחק 6 מ' ורואים את זה, חדות הראייה שלנו היא 6/6. חדות ראייה היא מרחק הבדיקה חלקי המרחק שהאות פותחת זווית 5'.
חדות 6/60 – יכול לזהות אות שפותחת זווית של 5' במרחק 60 מ'. Tan5'=y/60
Y=87mm אם רואים אות שגודלה 87 מ"מ, החדות שלי היא 6/60.
המקרן נותן גדלים ייצוגים. במקרן רגיל הגדלים של האותיות מתאימים לחדויות הבאות: 6/4=1.5, 6/5=1.2, 6/6=1, 6/6.6=0.9 ,6/7.5=0.8 ,6/8.5=0.7, 6/10=0.6, 6/12=0.5, 6/15=0.4, 6/20=0.3, 6/30=0.2, 6/60=0.1, 6/120=0.05
יש מקרנים שגם נותנים 6/3 אבל בדר"כ לא בודקים את זה כי מעט אנשים יכולים להגיע לחדות הזאת. השברים הללו מתאימים לנקודות עשרוניות. אם נעשה את החישוב ל6/4 נקבל 1.5 וכו'. 6.3=2.0
אין 6/9 כי עשרונית זה לא יוצא יפה.
אסור לדבר באחוזים בחדות ראייה. מה זה עיוורון? יש הבדל עצום בין מישהו שלא רואה כלום בכלל למישהו שרואה מתחת ל6/120. יש אנשים שלא רואים אור, יש כאלה שרואים אור, יש כאלה שרואים אור ומאיזה כיוון הגיע, רואה אצבעות, תנועה וכו'. יש הרבה דרגות ראייה שאינן מופיעות כי אין להם ערך עשרוני שימושי. להגיד שמישהו שרואה 6/120 הוא בעל 5% ראייה זו טעות! זה כאילו 95% עיוור.
מבחן הכיסוי – the cover test:
האם העיניים מכוונות לאותה מטרה במרחב? אם נשים אות מוגדרת, או עצם מוגדר אנחנו מצפים שבשתי עיניים פקוחות שני העיניים מכוונות לעצם הזה. בדיקה זו תגיד לנו האם זה באמת קורה. אינטואטיבית אפשר לחשוב שאם נפקח שני עיניים ונבדקש להסתכל על מטרה מוגרת ועין אחת מכוונת לעצם ושנייה למקום אחר – האם העין רואה בכלל? עין עצלה, לא יודעת. למצב זה קוראים פזילה, עין פוזלת זו עין שמכוונת למקום שלא אמורה להיות מכוונת. פזילה זו מילה עממית ולא מקצועית ולכן לא נשתמש בה. המילה האופרטיבית למצב זה כששתי העיניים פקוחות ועין אחת מכוונת ועין שנייה לא מכוונת היא: strabismus או tropia.
מצב שבו שתי העיניים לא מכוונות או שהאדם לא משתף פעולה עם הבדיקה, או כאשר יש מחלה או טראומה שלא מאפשרת לעיניים להיות מכוונות בכלל. השרירים מנותקים כתוצאה מטראומה, מדובר במצב בעייתי מאוד ומיוחד וכרגע לא נדון בו. שיתוק דו צדדי של שריר מסוים, או עצב מסוים.
יש שתי פנים לסטרביזמוס:
- המצב האובייקטיבי של כיוון העיניים וזה מה שהcover test יגלה לנו. מסתכלות ישר, לא מסתכלות ישר.
- המצב הסובייקטיבי, מה שהנבדק רואה. לא מספיק שנראה לאן העיניים מכוונות, אלא מה הוא גם רואה. האם מודע לכך? רואה עולם אחד או שתי עולמות? פן שלא מגלה במבחן הכיסוי, מתגלה רק אם נשאל אותו. לא תמיד אפשרי לשאול, תינוק בן חצי שנה לא יגיד מה הוא רואה.
הציור הוא אב טיפוס המתאר את שתי העיניים הפקוחות שמכוונות למטרה במרחב. הפוביה של העין מכוונת למטרה. הפוביה האנטומית היא המקום הרגיש ביותר לראייה והיא נקודת הציון של כל המערכת לכיוון העיניים. אם אני מסתכל על משהו ההגדרה של זה היא שאנחנו כיוונו את הפוביה שלנו למטרה המוגדרת, קו ישר מהפוביה למטרה במרחב. הקו הנ"ל נקרא ציר הראייה – the visual axis. הוא לא מתייחס לקרנית, עדשה, מרכז האופטי של העין, מרכז האופטי של הקרנית, לנודל פוינט, לנקודה עיקרית וכו'.
קודם פוביה ואז עושים משהו אחר. להשלים…..
אחרי שהפוביה נהרסה במחלה הזו היא לא לומדת וקשה ללמד אותה בגיל מבוגר, תמיד תלך לאיפה שהיה ורק אחרי זה תלך…
למצב שבו שתי העיניים מכוונות למטרה מוגדרת ואין בעיה קוראים orthotropia. אורטו- ישר. איך נדע שהעיניים באמת ישרות? בדיקת cover test.
שלב ראשון של הבדיקה:
Unilateral cover test – כיסוי של צד אחד, cover/uncover test. לוקחים כיסוי ובודקים כל עין לחוד. נתחיל בעין ימין – לוקחים כיסוי ומכסים את עין שמאל, מכיוון הבקשה הייתה שעין ימין תהיה מכוונת למטרה, עין ימין לא תזוז וכך נדע שהיא ישרה. במידה ועין ימין זזה, הסיבה היחידה שמותר לה לזוז תהיה אם היא לא הייתה מכוונת במטרה המוגדרת. במקרה ועין ימין זזה, מי הייתה מכוונת לפני שכיסינו? עין שמאל. התזוזה מוכיחה שלפני הכיסוי עין ימין לא הייתה מכוונת.
מצב של טרופיה קיים לפני שמתחילים את הבדיקה. הטכניקה של הבדיקה, כיסוי עין שמאל לא קובע את המצב, אלא מעיד על מה שהיה לפני הבדיקה. עובדה שנכסה עין שמאל ואז עין ימין זזה, זה אומר לנו מה היה לפני הבדיקה – עין ימין לא הייתה ישרה.
פיקסציה – הכוונה של העין לנקודה מוגדרת.
יש למצב זה שם שכולל לפחות 2 תכונות – איזו עין סוטה ולאיזה כיוון.
Eso פנים, exo חוץ, hyper מעלה, hypo מטה.
המצב המתואר בתמונה הוא Right Esotropia
כאשר נוריד את הכיסוי, העין תחזור לסטות פנימה.
האם המצב של right esotropia קיים כל הזמן אצל אותו בן אדם? האם תמיד כשנעשה את הבדיקה נקבל אותה תוצאה?
אם קורה כל הזמן נקרא לכך constant right esotropia.
ההגדרה של עין ישרה – ציר הראייה מוגדר על המטרה. גם במצב הבא שתי העיניים ישרות:
אם כל פעם שמבצעים את הבדיקה, העין מתיישרת וכשמורידים את הכיסוי העין חוזרת למה שהייתה זה נקרא costant right esotropia. אם זה לא כל הזמן קוראים לכךintermittent right esotropia אין לכך שום משמעות, בין אם זה קורה 5% מהזמן לעומת 85% מהזמן. איך אפשר להגיד שהם אותו הדבר? ההבדל ביניהם הוא הבדל מזערי מבחינתנו. מספיקה פעם אחת שהעין הזו סוטה פנימה ויש טרופיה אבל אם זה לא כל הזמן זה intermittent ואז אפשר להגיד שיש בסיס לשיתוף פעולה בין שתי העיניים שאפשר לעבוד עליו.
כמה פעמים צריך לבצע את הבדיקה כדי לדעת? עד שנהיה משוכנעים, 10 פעמים, 20, 50, 100. זה קריטי כדי שנוכל להגיד האם יש סטרביזמוס בכלל.
החלק השני של הבדיקה היא לכסות את עין ימין ולראות אם עין שמאל זזה. עין שמאל אמורה לא לזוז. מה קורה אם כשמכסים עין שמאל, עין ימין יוצאת.
על ידי Palm - optometrist | אוג 3, 2012 | נהלי בדיקות דר. שריידר
נהלי בדיקות/ ד"ר שריידר
חזרה על המבחן
אדם בן 45, הח"ר שלו היא 6/60 לרחוק, רואה לקרוב ללא משקפיים, איזו תוצאה נצפה לראות?
התשובות:
FCC= +2.50 זו התשובה הנכונה הנבדק מיופ של -2.50D הוא לא מפעיל אקומודציה בכלל, וטוב לו בלי הפעלת אקומודציה. חשוב לשאול את הנבדק האם הייתה תקופה שהרכיב משקפיים לקרוא, או שכבר בגיל צעיר הרכיב אותם רק לרחוק.
יש נבדקים שילכו כל הזמן עם משקפיים ויורידו רק שצריכים לקרוא
אם כאלה שלא מרכיב משקפיים ושמים אותם רק כדי לראות לרחוק
אדם שכבר מילדות לא השתמש במשקפיים לקריאה, יהיה עם FCC גבוה כבר בילדות, מכיוון שאקומודציה זרה לו, אין לו בה צורך. הוא בעצם נהג כפרסביופ כבר מילדות.
לאדם זה אין צורך בתוספת אדישן, הוא מסתדר באופן טבעי.
3 eso phoria- יש לו התכנסות מיזוגית טובה לכן הוא צריך להיות exo
סובייקטיבי -5.00 sph לא הייתה לו ח"ר של 6/60 אלא פחות (היה יכול לראות כך רק בכיווץ של העיניים)
BO X/6/2- יש לו התכנסות מיזוגית, זו תוצאה נמוכה מדי, הוא לא יוכל לקרוא עם 6 פריזמות של התכנסות מיזוגית, הוא צריך לפחות 15 פריזמות
ידוע לנו על סמך השאלה ש:
הנבדק פרסביופ מתחיל
כנראה שהנבדק מיופ- עד להוכחה חדשה, מידת המיופיה שלו היא בערך -2.50 (בן -2.00 עד -3.00)
לאקומודציה אין צורך להפעיל אקומודציה לקרוב כשהוא קורא ב40 ס"מ
שהנבדק קורא ללא משקפיים ההתכנסות המיזוגית מכבידה עליו- משום שהוא קורא ללא אקומודציה= ללא התכנסות אקומודטיבית, משמע רק עם התכנסות מיזוגית
ההתכנסות המיזוגית שלו צריכה להיות תקינה מכיוון שהוא מצליח לקרוא מקרוב
הפוריה שלו במבחן כיסוי לקרוב כשהוא קורא לקרוב ללא משקפיים אמורה להיות אקסו במידה כזו או אחרת (הרי קבענו שההתכנסות שלו תקינה)
אין חשש שהוא יהיה איסו פוריה- הוא הרי מפעיל התכנסות מיזוגית
אם נראה שגבולות הדיסק מטושטשים, איזו בדיקה לא נבצע?
לחץ תוך עיני- זו התשובה הנכונה. לחץ תוך עיני יכול להיות תקין בפפיליטיס ופפילדימה
SVP- קיום SVP היה פוסל פפילדימה
Red cup- בדיקה לאופטיק ניוריטיס
Pinholl- נרצה לדעת אם המצב פתולוגי
בגבולות מטושטשים יש 3 מצבים בולטים:
1) זה פיזיולוגי ולרוב זה מצב של מה בכך. לרוב שזה מצב של מה בכך הגבול הנזאלי אמור להיות מטושטש הטמפורלי חד.
שכל הגבולות מטושטשים נחשוש משני מצבים:
2) פפיליידיס= אופטיק נויריטיס- מצב דלקתי שבו חדות הראיה יורדת מ6/15 עד light perception, ראיית הצבעים לקויה, יש marcus gunn pupil והמצב הזה מעורר חשד במקרים מסוימים שבעתיד תהיה טרשת נפוצה.
3) פפילדימה- מאופיין ע"י לחץ מוגבר תוך גולגולתי. הלחץ עולה בתוך התעלות של הנוזלים של המוח ועמוד השדרה, אם הלחץ גובר אז הוא יכול לנוע קדימה לכיוון העין משום שעצב הראיה מחבר את העין למוח. החשש הוא שהלחץ נגרם כתוצאה מתופעה תופסת מקום- גידול בראש. הגידול הקלאסי (אבל לא היחיד) הוא גידול בהיפופיזה שיושב מתחת לכיאזמה ולוחץ כלפי מעלה.
פפילידיס פפילדימה ראש העצב חנוק בגלל הלחץ. כשהחנק הזה קיים הוא בא לידי ביטוי באופתלמוסקופ בשתי תופעות בדיסקה עצמה:
1) גבולות דיסקה מטושטשים- יש בצקת באזור הזה
2) הCUP נעלם בגלל הבצקת. הכל דחוף כלפ י פנימה והדיסקה מאבדת את הקאפ.
3) החנק והלחץ כולו משתק את הSVP. אחד הסימנים המובהקים לחוסר פפילדימה הוא קיום של SVP, משתמשים בזה כדי להוכיח שאין לחץ או בצקת אפילו אם יש גבולות מטושטשים.
התופעה של גבולות מטושטשים אינה קשורה ללחץ תוך עיני או לתופעות בחלק הקדמי של העין.
לחץ תוך עיני משפיע על עצב הראיה משתי סיבות:
1) הלחץ הזה הוא לחץ מתון אבל תמידי, לאורך חודשים ושנים. בסופו של דבר זה מתחיל להשפיע על עצב הראיה, זה שונה ממעט בצקת שקיימת רק בעצב.
2) כיום סבורים שלחץ תוך עיניי הוא לא הגורם העיקרי לגלאקומה, אלא אי אספקת חמצן לסיבים של העצב מהעורקים של העצב עצמו.
כללים להחלטות קליניות
ישנן מס' אפשרויות:
• הנבדק מגיע ללא תלונות- הוא רואה טוב.
במצב זה ישנן שתי אפשרויות:
1) נבדוק אותו בדיקה מלאה ולא מוצאים ממצאים שמעידים על בעיה כלשהי.
2) למרות שהנבדק לא מתלונן יש ממצאים בעיתיים שדורשים התייחסות ושיקול דעת.
במצב זה יש שתי אפשרויות:
א) יש פתולוגיה, או ממצא בבריאות העין שדורש התייחסות, לדוגמה: גבולות מטושטשים, נפעיל שיקול דעת ובמידת הצורך נפנה אותו לרופא המתאים (לאו דווקא לרופא עיניים, ייתכן גם לנוירולוג, אורטופטיקה, תרגילי עיניים, רופא כללי, רופא לב).
ב) הממצא הוא ממצא רפרקטיבי, על אף שהאדם לא מתלונן, אנחנו יכולים לשפר את המצב. למרות שהם סבורים בהם רואים טוב המצב שלהם יכול להיות הרבה יותר טוב, עלינו להראות להם איך הם יכולים לראות ולהציע להם לשפר את המצב. חלק מהמטופלים יהיו מעוניינים בשיפור וחלק לא. האופטומטריסט עדיין מחוייב לבדוק זאת.
ג) בעיה תפקודיים אקומודטיבית או תפקודית שניתן לשפר- אולי הנבדק לא מתלונן מכיוון שהוא נמנע מלבצע את הפעולה שהוא מתקשה בה, או שאולי זה פשוט לא מפריע לו. נציע לנבדק טיפול אם יש צורך.
בכל שלושת המצבים הללו נשקול האם הטיפול באמת נדרש. ישנם הרבה מצבים שהינם בעיתיים רק תיאורטית אבל לא בפועל עבור הנבדק. ניתן לציין בפני הנבדק שיש לו בעיה מסוימת אבל שהוא יכול להסתדר גם איתה ואין צורך בטיפול, אבל אם זה יתחיל להפריע לו, ניתן לטפל.
• הנבדק מתלונן
1) הממצאים שלו מסבירים את התלונה.
אם זה פתולוגיה נשקול אם יש צורך להפנות אותו הלאה ונעשה זאת במידת הצורך. במידה והממצא מסביר את התלונה ובכל זאת החלטנו שלא לטפל, נסביר להם את המצב ומדוע קיבלנו את ההחלטה הזו (לדוגמה: floaters נסביר לנבדק שיש בעיה אבל שלא ניתן לטפל בה).
2) הממצאים לא מסבירים את התלונה
א) אם יש תלונה וממצאי הבדיקות שלנו לא מסבירים את התלונה, נפנה אותם לאדם שיוכל לעשות זאת (רופא או בעל מקצוע אחר)
ב) אם אנחנו חושבים שזו תלונת שווא יש להרגיע את הנבדק אם אנחנו חושבים שאין צורך בהפניה או בטיפול (לדוגמה: תלונה על עין דומעת, אם אין ממצאים אין צורך בטיפול)
ג) נביא אותו לבדיקה חוזרת בהזדמנות אחרת, דוגמה נפוצה: ill sustained accommodation בבוקר המצב יהיה תקין, אבל בערב נראה בעיה.
במקרים הללו ניתן לשלוח אותו לאופטומטריסט נוסף.
3) הנבדק מתלונן, הממצאים מסבירים את התלונה אבל יש ממצאים נוספים שדורשים טיפול.
במצב זה נשאל אם הנבדק האם הוא בד"כ רואה טוב.
במצב זה חשוב לטפל בתלונה משום שזו הסיבה לשמה הנבדק הגיע. לאחר מכן נציין בפניו שהוא סובל מבעיה נוספת ונציין מהן האופציות לטיפול.
4) הממצאים לא מסבירים את התלונה, אבל יש ממצאים אחרים שמצריכים תשומת לב.
במצב זה יש מעט בעייתיות: מצד אחד אנחנו לא יכולים לטפל בתלונה לשמה הגיעו, ובנוסף יש ממצאים שמצביעים על בעיה אחרת שלא קשורה לתלונה שלהם. יש לזכור שהפציינט הגיע כדי לקבל יעוץ טוב.
שלבי הטיפול
1) קיבלנו החלטה והענקנו לנבדק טיפול, הטיפול עזר- הנבדק רואה טוב עם המשקפיים.
2) הטיפול לא עזר- נבדוק שוב, אולי יש טעות בבדיקה, במשקפיים, אולי פספסנו דבר מה.
בשימוש בעדשות פריזמתיות צריך לשים לב ל:
עדשת ימין ושמאל
פלוס ומינוס
ל90 180
BI BO BU BD
צריך להקפיד לכתוב את כל הנ"ל נכון!!!
על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
המשך אופתלמוסקופ
פפילה- עגול
כשיש בצקת- פיפליידיס
בצקת בלי דלקת- פפילדימה
מסתכלים על היחס בין הקאפ לדיסק, אם היחס האנכי יותר גדול מהאופקי זה סימן לא תקין, וזה אופייני לחולי גלאוקומה.
אם רואים פעימה של הוריד זה נקרא SVP spontaneous vinous pulsation
לקבוצה גדול אין את זה, אבל אם רואים את זה, זה טוב
הוריד פועם בגלל הפרשי לחץ בתוך העין
במידה והעורק פועם יש לשלוח את הנבדק באופן מידי לחדר מיון, לפעמים זה עלול לקרוא אצל נשים בהריון- סימן לרעלת דם, באופן רגיל זה מעיד על לחץ גבוה בעורקים, לחץ דם גבוה מאוד, שולחים אותם מיד לחדר מיון ולא לרופא.
לאחר הדיסקה נבחר באופן שרירותי ללכת עם העורקים והורידים לרביעים השונים
לכל רביע יש את העורק והוריד שלו
סופריור נייזל ארטרי, או סופריור טמפורל וכו'.
רוב הבעיות יהיו ליד כלי הדם, לכן טוב לבדוק מה קורה ליד כלי הדם
מגיעים להיקף האפשרי
אם האישון גדול זה קל יותר, ואם האישון קטן זה קשה יותר
בסוף הבדיקה יש לבדוק את המקולה והפוביאה עם עיגול התאורה הקטן ביותר של אופתלמוסקופ, ונראה אם יש מקולה או פוביאה תקינה
אם יש החזר פוביאלי אז ישנם סיכויים גבוהים מאוד שהמקולה תקינה.
FR foveal reflex, נעלם או שנעשה פחות בוהק במשך החיים בגיל 45 כבר לא רואים זאת כל כך, ובגיל 60 נדיר לראות זאת.
ההגדלה של אופתלמוסקופ היא בסביבות פי 15 מהגודל האמיתי של תוך העין.
החישוב הזה הוא לפי הנוסחה המקובלת להגדלה, שהיא:
הכח הדיופטרי של המערכת חלקי 4
הכח הדיופטרי של העין הוא בסביבות 60 דיופטר, 60/4 זה פי 15
עומק
במונחים דיופטרים כל דיופטר של מינוס שאנחנו מוסיפים שווה בערך שליש מילימטר.
כשמגיעים לדיסקה ולא רואים את חתית הקאפ ומוסיפים מינוס כדי לראות, אנחנו יכולים להעריך שכל דיופטר שווה שליש מילימטר של עומק.
שדה הראיה אופתלמוסקופיה הוא בערך 10 מעלות, הדיסקה עצמה היא 7 וחצי מעלות אורך וכ- 5 וחצי מעלות רוחב, אנחנו יכולים לראות בערך קוטר של שתי דיסקות אופתלמוסקופיה.
לפעמים כשהעין קטנה היפרופית נקבל שדה ראיה גדול יותר, ואם העין מיופית בקושי נראה, זה דבר אינדוידואלי
גודל הדיסקה כפי שהוא נראה לנו מהווה קנה מידה לגבי ממצאים ברשתית, זאת"מ אם רואים קרע או גוש או אזור מנוון ברשתית, ואנחנו רוצים לתאר היכן הוא ומה גודל, אז במקום לומר שזה 3 מ"מ טמפורלי ו2 מ"מ למעלה, נשתמש בסדרי גודל של קנה המידה של הדיסקה עצמה
נאמה שהגוש נמצא 3 דיסקות (3 קוטרי דיסק) למעלה וטמפורלית, קנה המידה הוא לא מ"מ אלא גודל הדיסקה כפי שנראה לנו.
ניתן גם לומר שהאוזר שנראה בעייתי הוא בגודל חצי דיסקה.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
תהליך הבדיקה באופטלמוסקופיה
לפי הספרות אנחנו אמורים להתחיל את הבדיקה האופתלמוסקופית עם +20 באופתלמוסקופ, זה מחייב מבט למרחק של 5 ס"מ, לכן נראה טוב אם אנחנו במרחק 5 ס"מ מהעין ואז נקבל הגדלה גבוהה ועם זה נוכל לבדוק את העין החיצונים כולל העפעפיים והריסים אולי הפונקטה.
בעבר שלא היה סליט למפ בדקו כך את העין החיצונית.
ההגדלה שנקבל דרך האופתלמוסקופ
אם יש שריטה בעין, נוכל לשים פלורסין בעין ולבדוק כך
כיום לא עושים זאת כי יש את הסליט למפ
אחרי שבודקים את העין החיצונית נתרחק עם אותו +20 עד בערך ל30 ס"מ מהעין.
ונסתכל לתוך האישון ונראה הכל מטושטש
נתחיל להוריד את הפלוס, ככל שהפלוס יורד נהיה בפוקוס על רקמות רחוקות יותר.
כשנגיע לבערך +8 הקשתית תהיה בפוקוס, +7 בעדשה (עדיין שאנחנו באותו מרחק) נמשיך להוריד את הפלוס, שנהיה באזור +4-5 נהיה בפוקוס על הזגוגית
ונקבל אלומה שחוזרת מהרשתית דרך האישון, הפוקוס הוא בערך בזגוגית וניתן לראות פלוטרס (אם יש לו גדולים נראה אותם משוטטים, משום שאנחנו בפוקוס על המישור שלהם), לפעמים נראה אותו דבר אם אנחנו רחוקים מנטרול ברטינוסקופיה
שאנחנו בזגוגית ונראה את הפלוטרס נתקרב לרשתית תוך כדי הורדת הפלוס
(אם הנבדק לא אמטרופ, אלא היפרופ נראה את הזגוגית עם פלוס גדול יותר, אם הוא מיופ כל הערכים שציינו ירדו), נתקרב לאישון עד שנקבל תמונה ברורה של הרשתית.
אם היינו בגובה העין של הנבדק ובזויות של 15 מעלות מהמרכז מהצד הטמפורלי אנחנו אמורים להכנס לרשתית ולראות מיד את הדיסק.
הדבר הראשון שנבדוק אופתלמוסקופיה הוא הדיסקה- האופטיק דיסק, משתי סיבות:
1) יש הרבה מה לבדוק שם העצב יוצא מהעין יוצאים הורידים נכנסים העורקים של הרשתית
2) זה כתב עיוור, האור לא יפריע לנבדק כך שעדיף לעשות זאת בתחילת הבדיקה.
את הפוביאה נבדוק בסוף, מכיוון שזה מסנוור מאוד.
3) אם בודקים את הדיסק בהתחלה האישון נשאר יחסית רחב מכיוון שזה אזור עיוור.
בדיסקה נרצה לראות את הדברים הבאים:
1) גבולות הדיסק, היכן היא מופרדת מיתר הרשתית, אם יש שם פיגמנט זה עוזר בהבחנה של סוף הדיסק. גבולות הדיסקה אמורים להיות מוגדרים שבד"כ הצד הטמפורלי מוגדר יותר מהנזאלי.
הנזאלי לא תמיד מוגדר או מטושטש הוא כמעט תמיד תופעה נורמלית בגדר הנורמה.
הדמות של הרשתית שאנחנו רואים היא דמות מדומה, ישרה, והיא גדולה.
נרצה להסתכל במרכז הדיסקה ולראות האם יש שם שקע, השקע נראה cup
הדיסקה מלאה ריקמה גליאלית- ישנם תאים של הרקמה של הדיסקה של גליאל סל הם נמצאים בכל המוח ועצב הראיה הוא חלק מהמוח.
זה נקרא גליאל טישו- רקמה גליאלית
הסיבים של עצב הראיה אינם סיבים כתומים ולא ורודים אלא צהובים או לבנים, הסיבה שהדיסקה נראה ורודה מכיוון שהיא מלאה ברקמה גליאלית בעלת גוון כתום ורוד.
במידה והדיסקה מלאה ברקמה כזו לא יהיה שם שקע, זה יהיה שטוח ובאותו מישור של יתר הרשתית
לאדם הזה אין כאפ כי אין לו שקע יחס כאפ טו דיסק יהיה אפס, זה נורמלי ודי נפוץ.
המילוי של הדיסקה עם הרקמה הזו הוא אינדיוידואלי מאוד, יש כאלה עם מלא ויש כאלה עם פחות.
למי שיש פחות רקמה גליאלית יש שקע איפה שישנו חסר, החסר הזה גם הוא נורמלי, חסר נורמלי יכול להיות גם חסר גדול וזה מאפיין את השקע הזה שמשום שאין בו רקמה גליאלית הוא מקבל על עצמומ יותר את הצבע של עצב הראיה, שזה צבע צהוב יותר.
במקביל לזה, ישנה תופעה שמתרחשת כשעצב הראיה מתחיל להתנוון, כשהוא מתנוון או נפגע והסיבים מתחילים למות: דוגמה קלאסית לגלאקומה- הסיבים מתחילים למות. כשהם מתים הרקמה הגליאלית שהיא שומרת על הסיבים הללו גם היא מתחילה למות ולא קיימת, ואז נוצר שקע גדול יותר שמיוצג ע"י אזו צהוב/ לבן גדול יותר גם כן.
לא תמיד ניתן להבחין בקלות בין אדם עם קאפ גדול- אזור צהוב גדול, מישהו שזה טבעי אצלו ועצב הראיה תקין, לבין מישהו שזה כתוצאה ממוות של הסיבים.
לכן הקאפים שהם גדולים נקראים קאפים חשודים עד לבירור נוסף.
לכן חשוב לנו לבדוק כל אחד כמה שיותר מוקדם בגיל צעיר, משום שקרוב לודאי שואף ל100% שעצב הראיה עדיין תקין ואין להם גלאקומה או מחלה, לכן אם רואים קאפ גדול בגיל צעיר נניח שזה המראה הטבעי של העין שלהם ואין מחלה, ואם נראה אותם בגיל מבוגר נדע שזה מצב טבעי אצלם ולא בעקבות מחלה.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
על העיניים האלה נשים עדשה שמגדילה את הדמות במרידיאן האופקי בלבד על עין ימין בלבד, לדוגמה: עדשה של pl +3.00 X 90
מגדילה את המרידיאן האופקי, עין שמאל לא תקבל עדשה
התוצאה של התוספת הזו תהיה שבשביל העין הימנית הקו הזה שמולה יהיה יותר רחב, במקום שהקו יעבור מ Q ל S הוא ימשך (רק לעין ימין- שרטוט צהוב)
במיזוג המרחב המיזוג נראה במקודת המפגש בין שני צירי הראיה.
P לא השתנה במצב הזה, אבל נקודת המפגש של Q שכרגע בשביל עין ימין יושב רחוק יותר ובעין שמאל הוא קרוב יותר, שתי הנקודות הללו נפגשות במרחב, הנקודה הצהובה היא נקודת המפגש של שני צירי ההקרנה,
אותה נקודה נראת בשתי נקודות שונות בשתי העיניים, והוא רואה אותן איפה שנקודת המפגש (כמו בסטריואופסיס)
הנקודה Q תראה עכשיו יותר קרוב, מקודם היא הייתה על הלוח עצמו
אם נמשיך את קו הS הם יפגשו מעל הציור
כך שכרגע שהלוח הזה (פרלל פליין), לא נראה ישר, אלא הוא נראה באלכסון, צד אחד קרוב והשני יותר רחוק, והקו עובר דרך P
זו תחושה של שינוי במרחקים שלא קיימת במציאות (כמו היימס רום), זה גורם לעיניים לחשוב שמשהו קיים במקום אחר ע"י הפגשה של צירי הראיה במקומות שונים.
ניתן להזמין את התחושה הזו ע"י גאומטריה פשוטה לכן נקראת, דה גיאומטריק אפקט.
התחושה הזו חזקה מאוד, והיא אמיתית.
ישנה דרך נוספת לגרום לאותה תחושה וזה יהיה ע"י פריזמות בבייס מסוים רק בעין אחת.
הצד שמקבל את ההגדלה יראה יותר רחוק, והצד שמקבל את ההגדלה יהיה יותר קרוב.
לכן עדשה אופתלמית יכולה לגרום להטיה של דברים וזה יהיה במרחק גם לגבי קירות, רצפה ודברים אחרים.
אם נשים את העדשה על העין השמאלית הצד הימני יהיה יותר קרוב והצד השמאלי יהיה יותר רחוק.
אם נשים את אותה העדשה על שתי העיניים, נגדיל גם עבור עין ימין וגם עבור עין שמאל וסך הכל אין הטיה יש רק הגדלה, הקו יותר רחב אבל לא תהיה הטיה.
לכן תיקונים אסטיגמטיים בשתי העיניים יותר סבילים מאשר תיקון רק בעין אחת.
אם נשים את העדשה הזו רק על העין ימין, ובמקום להגדיל במרידאן האופקי נגדיל במרידאן האנכי: pl +3.00 X 180
נצפה שלא יקרה כלום כי למרידאן האנכי אין משמעות בקו, אך זה לא מה שקורה
אם נשים עדשה על עין ימין שמגדילה את המרידיאן האנכי, התוצאה תהיה כאילו שמנו עדשה שמגדילה במרידאן האופקי בעין שמאל. במקום הטיה אלכסונית כמו שהייתה לנו קודם, נראה הטיה הפוכה.
ההטייה היא במישור האופקי, כמו שהיה במקרה הראשון
העוצמה של התחושה הזו, זהה למקרה הראשון
התופעה הזו נקראת the induced effect
לא ניתן להסביר תופעה זו בציורים
ההסברים לתופעה הם (דר' שריידר טוען שאף אחד מהם לא משכנע):
ם ם L R
ברמה המרחבית תחושות של עומק נובעות מרטינל דיספריטי BI מרחיק BO מקרב
אך ישנם שינויים תפיסתיים גם בעקבות BD או BU
שבודקים סטריואופסיס בודקים רק דיספריטי רק של BI או BO והסיבה היא שהעולם שלנו הוא אופקי ולא אנכי
המערכת התפיסתית שלנו בקורטקס לא בנויה לפרש במידה כזו או אחרת אינפורמציה של דיספריטי במישור האנכי (דיספריטי אנכי לא גורם לסטריואופסיס לא גורם לתחושה של עומק.
שהמערכת נתקלת בדיס פריטי אנכי, תעשה בעין עיבוד של האינפורמציה כדי לתת לזה משמעות, השאלה היא מה התהליך הזה שבסופו של דבר גורם לאינדיוסט אפקט.
איך המנגנון מגיע לפרוש משמעות על סמך אינפורמציה שלו יודע מה לעשות איתה?
אם ניקח את הריבוע שנראה ע"י עין ימין ונגדיל אותו במרידאן האנכי, נראה מלבן במקום ריבוע בעין ימין, ועדיין ריבוע בעין שמאל
המערכת לא יודעת מה לעשות עם הדיספריטי הזה
לכן אם זה יותר גדול בעין ימין, הוא יסיק שזה יותר קטן בעין שמאל
לכן במקום להגדיל את הריבוע של עין ימין במרידיאן האנכי, במקום לפרש הגדלה, זה יפרש כאילו הקטנו את המרידיאן האנכי של עין שמאל
זה קורה משום שהמערכת מעדיפה להתייחס אל הגדלה אופקית ולא הגדלה אנכית
בשרטוט הקודם האנכי גדל יותר מהאופקי
ואילו כאן האופקי גדול יותר מהאנכי
יחסית זה אותו דבר
בעין שמאל יחסית הריבוע יותר גדול במרידיאן האופקי, העין השמאלית כרגע יודעת מה לעשות עם מרידיאן אופקי שגדול יותר מהאנכי, לכן תפעיל את הגאומטריק אפקט
זה יראה כאילו שמנו את העדשה שמגדילה במרידאן האופקי בעין שמאל (הקו יראה באלכסון הפוך לשרטוט למעלה)
במקרה שנוצרת בעיה כזו בגלל משקפי ראיה, על הנבדק יהיה להתרגל לזה, במשך הזמן המוח יעשה שינוי תפיסתי כדי לראות דברים נכון.
אם ניקח הגדלה במרידיאן האופקי של עין ימין, והגדלה בעין שמאל של המרידיאן האופקי, לא יקרה כלום משום שהגאומטריק אפקט פועל פעמיים וזה מתקזז.
לכן במרשמים סימטריים ההפרעה היא פחות חמורה
מה שיגרום להרבה הפרעה זה הגדלה במרידאן האופקי בעין אחת, והגדלה באנכי בעין השניה, ואז זה בעצם הגדלה גדולה בעין אחת.
זה מה שהיה קורה אחרי ניתוחי קטרקט, שהצילינדר לפעמים בגלל המתח של התפרים היה משתנה מעם הכלל לנגד הכלל או להפך כיום
שהנבדקים קיבלו משקפיים חדשים הם ראו שהכל נוטה, ושמלבנים נראים בצורת טרפז מוטה.
ההפרעה הגדולה ביותר היא אולי שהצילינדר אלכסוני, וההגדלה או הקטנה היא בזווית אלכסונית ואז רואים את הרצפה שיורדת באלכסון מסויים מה שמפריע מאוד.
הפרשים של אפילו חצי אחוז הגדלה או הקטנה (בערך מדיופטר אחד) עלולים לגרום לתופעה של גאומטריק אפקט.
אותה תופעה של גאומטריק אפקט תהיה אם במקום להגדיל במרידאן האופקי בעין ימין, נקטין את המרידאן האופקי בעין שמאל.
לכן התופעה הזו לא נגרמת רק בעדשות פלוס אלא גם במינוס או בצילינדר שלילי.
אם נגדיל את המרידיאן האופקי בעין ימין וגם את המרידיאן האנכי בעין ימין: נגיד +3.00 SPH כך שאנחנו גורמים גם להגדלה וגם להפחתה- אינדוסד ורידוס אפקט, אילו הפכים כך שהכל מתקזז.
לכך במצב בו הנבדק מקבל תיקון אניסופטרופי של +3.00 בעין אחת ו -3.00 שניה לא יראה דמות אלכסונית, אלא רואה דמות קטנה ודמות גדולה, ולא ניתן למזג דמויות בעלי גדלים שונים.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
III הסיבים הפרה סימפטטים שמגיעים לאישון ולגוף הציליארי נוסעים יחד עם עצב מס' 3 כך שאם הוא משותק באופן חלקי או מלא מסתכלים על האישון כדי לראות איפה נמצאת פחות או יותר הפגיעה.
נתייחס ל"עם אישון" האישון גם נפגע, "בלי אישון" האישון לא נפגע.
IVעצב מס' 4 מפעיל את הSO בלבד. מדוע שריר זה זכה לעצב משלו (כך זה גם אצל חלק מהעופות והדגים)? כנראה שקשור לסיבות אבולוציוניות
Trigeminal nerve V
עצב מס' 5 הינו תחושתי, יש לו 3 ענפים:
Ophthalmic branch (1- נותן תחושה למצח עפעף עליון קרנית לחמית עד העפעף העליון (עד הקנטוס).
Maxillary branch (2- עצם המקסילה היא הלחי העליונה, והוא מתקשר לעצם הזיגומה. מעצבב את העפעף התחתון, הלחי העליונה ואת השפה העליונה, החניכיים והלסת העליונה.
Mandibular branch (3- מעצבב את הלסת התחתונה, סנטר, לחי תחתונה (לא קשור לעיניים)
(לפרוש את שלושת האצבעות לשים אחת על הגבה, וכך נמצא את שלושתם)
שני חצאי הגוף מנותקים מבחינת העצב, במרכז יש מידה מסוימת של הצטלבות, העצבים לא נשארים לחלוטין באותו צד אלא עוברים מעט לצד השני (יכולת של אדם להרים גבה אחת מעידה על כך שיש נתק גדול יותר בין שני הצדדים, אם אדם יכול להריד רק את שני הגבות יחד עוברים הרבה סיבי עצב מצד לצד).
לעצב מס' 5 ישנה גם הסתעפות מוטורית, והוא מפעיל לפחות באופן חלקי את שרירי הלעיסה.
VIעצב מס' 6
נקרא abducens הוא הארוך ביותר מבין כל העצבים, שולט בLR. מדוע דווקא הLR זוכה לעצב משלו? כנראה מסיבות אבולוציוניות. משום שהעצב הזה הוא הארוך ביותר הוא גם הפגיע ביותר, לכן מכל שיתוקי השריר שקיימים ובעיקר בגיל המבוגר זה הכי נפוץ. שיתוק בשריר זה גורם ל esotropia.
VII עצב מס' 7
נקרא facial
יש לו 4 תפקידים:
1) תפקידו העיקרי הינו מוטורי- דואג לעצבוב של שרירי הבעת הפנים.
מכיוון ששני צידי הגוף הם פחות או יותר מנותקים, השיתוק יהיה כמעט תמיד רק בצד אחד, אז האדם יהיה משותק בצד אחד של הפנים, האבחנה היא לבקש מהם לחייך והצד המשותק לא יזוז. זה יכול להיות גם מלידה.
אחד משרירי הפנים הוא החלק התחתון של האורביקולריס, לכן בשיתוק זה העפעף התחתון הוא רפוי ולא צמוד לגלגל העין, לכן הוא לא שומר על הדמעות בעין, אלא הדמעות יורדות ומיד בורחות מהעין לפנים ומשאירים את החצי התחתון של העין יבש. זה מטופל ע"י משחות, דמעות מלאכותיות, ולפעמים ע"י פלסטר שמותח את העפעף התחתון כך שיהיה צמוד לעין. במקרים קשים מאוד ניתן לנתח, אבל ניתוח זה לא כל כך מוצלח מכיוון שקשה להגיע לשריר עצמו ולטפל בו.
2) העצב הינו פרה סימפטטי, הוא מגיע לבלוטה הלקרימלית ומפעיל אותה וכך מיוצר חלק גדול מהדמעות שלנו, ובעיקר דמעות רפלקסיביות.
העצב מתפצל והופך להיות עצב שנקרא the greater petrosal nerve שנמצא במוח, אם יעוד פרה סימפטטי. כל עצב כזה חייב לעשות סינפסה בגנגליון שקרוב לאיבר שהוא מפעיל והוא אכן עושה זאת בpterygopalatine ganglion.
בדרך לגנגליון הזה שנמצא מעל לארובה (ולא בתוך הארובה עצמה כך שהוא עדיין במוח), הוא נפגש עם הענף המקסילרי של עצב מס' 5. ברגע שקורה משהו לעצב מס' 7 בחלק הזה תהיה פגיעה גם במקסילרי של 5, כך שנוכל לדעת לפי הפגיעה באיזה אזור מדובר.
הוא מגיע לגנגליון עצמו, חודר לארובה ומגיע לבלוטה הלקרימלית עצמה.
בנוסף לבלוטה הלקרימלית זה מגיע גם לבלוטות הרוק מתחת ללשון, וגם לבלוטות מתחת ללסת התחתונה (בלוטות הלימפה) וגם לממברנות הריריות של האף והפה (לכן ריחות חריפים גורמים לדמעות, נזלת ומעט ריר).
3) תחושתי- נותן חוש טעם ל2/3 הקדמיים של הלשון וגם תחושה לחיך העליון והתחתון וגם החלק של העור שמאחורי האוזניים.
VIII עצב מס' 8
נקרא auditory (vestibwlar)
העצב התחושתי לשמיעה, שומעים בזכות העצב וזה אחראי גם על שיווי המשקל. כשהעצב מגיע לאזור האוזן הוא נקרא הvestibulo- cochlear nerve.
העצב הזה מתקשר לשיווי משקל, לשרירים האלכסוניים של העין, ל- vestibular ocular reflax, התחושה של vertigo כשיש דלקת באזור הזה- זו תחושה שהעולם מסתובב וצריכים בד"כ להיאחז במשהו כדי לא להרגיש שנופלים (אם מגרים את האזור הזה ניתן לגרום לניסטגמוס)
IXעצב מס' 9
נקרא glassopharyngeal nerve
גלסו- מתייחס ללשון
פורינגיו- האזור של הגרון העמוק
לרינקס- קול
הוא פרה סימפטטי לגרון העמוק מפעיל את השרירים החלקים, בנוסף נותן תחושה וגם טעם לשליש האחורי של הלשון.
X עצב 10
Vages העצב הנודד
עצב זה נודד למקומות שונים בגוף, והוא היחיד שעיקר פעולתו היא מחוץ לראש.
כל שאר העצבים תפקידם בעיקר בראש ואילו זה יוצא מהראש ונודד למקומות שונים.
חשוב לדעת שעצב זה פרה סימפטטי לאזור הבטן.
העצב הנודד מקבל אינפורמציה ממקומות שונים, כולל המערכת הראייתית וגורם לפעולות פרה סימפטטיות כמו כאבי בטן, זו המערכת הפרה סימפטטית הפנימית בגוף, לכן ברגע שרואים משהו מגעיל נקבל תחושת בטן רעה.
XI עצב 11
נקרא accessory (spinel accessory)
הוא מגיע לגרון העמוק והוא גם מגיע לשרירים העליונים שם הגב והשריר של החזה העליון.
יש הרבה שרירים שמגיעים לגרון העמוק בשביל טעם תחושה מטורי רגיל ומוטורי של שרירים חלקים, הסיבה לכך שיש כל כך הרבה עצבים שמגיעים לאזור הפה היא משום שכדי לשרוד צריך לאכול, לכן זה די מתאים שתהיה הספקה נדיבה של עצבוב לאזור הזה.
XII עצב 12
Hypoglassal
היפו- מתחת
גלסו- לשון
מתחת ללשון ועוזר להפעלת השרירים של הלשון
למבחן עלינו לדעת על שרירים מס': 1 2 3 4 5 6 7 8 10 לא לדעת על 9 11 12
