על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
המשך אופתלמוסקופ
פפילה- עגול
כשיש בצקת- פיפליידיס
בצקת בלי דלקת- פפילדימה
מסתכלים על היחס בין הקאפ לדיסק, אם היחס האנכי יותר גדול מהאופקי זה סימן לא תקין, וזה אופייני לחולי גלאוקומה.
אם רואים פעימה של הוריד זה נקרא SVP spontaneous vinous pulsation
לקבוצה גדול אין את זה, אבל אם רואים את זה, זה טוב
הוריד פועם בגלל הפרשי לחץ בתוך העין
במידה והעורק פועם יש לשלוח את הנבדק באופן מידי לחדר מיון, לפעמים זה עלול לקרוא אצל נשים בהריון- סימן לרעלת דם, באופן רגיל זה מעיד על לחץ גבוה בעורקים, לחץ דם גבוה מאוד, שולחים אותם מיד לחדר מיון ולא לרופא.
לאחר הדיסקה נבחר באופן שרירותי ללכת עם העורקים והורידים לרביעים השונים
לכל רביע יש את העורק והוריד שלו
סופריור נייזל ארטרי, או סופריור טמפורל וכו'.
רוב הבעיות יהיו ליד כלי הדם, לכן טוב לבדוק מה קורה ליד כלי הדם
מגיעים להיקף האפשרי
אם האישון גדול זה קל יותר, ואם האישון קטן זה קשה יותר
בסוף הבדיקה יש לבדוק את המקולה והפוביאה עם עיגול התאורה הקטן ביותר של אופתלמוסקופ, ונראה אם יש מקולה או פוביאה תקינה
אם יש החזר פוביאלי אז ישנם סיכויים גבוהים מאוד שהמקולה תקינה.
FR foveal reflex, נעלם או שנעשה פחות בוהק במשך החיים בגיל 45 כבר לא רואים זאת כל כך, ובגיל 60 נדיר לראות זאת.
ההגדלה של אופתלמוסקופ היא בסביבות פי 15 מהגודל האמיתי של תוך העין.
החישוב הזה הוא לפי הנוסחה המקובלת להגדלה, שהיא:
הכח הדיופטרי של המערכת חלקי 4
הכח הדיופטרי של העין הוא בסביבות 60 דיופטר, 60/4 זה פי 15
עומק
במונחים דיופטרים כל דיופטר של מינוס שאנחנו מוסיפים שווה בערך שליש מילימטר.
כשמגיעים לדיסקה ולא רואים את חתית הקאפ ומוסיפים מינוס כדי לראות, אנחנו יכולים להעריך שכל דיופטר שווה שליש מילימטר של עומק.
שדה הראיה אופתלמוסקופיה הוא בערך 10 מעלות, הדיסקה עצמה היא 7 וחצי מעלות אורך וכ- 5 וחצי מעלות רוחב, אנחנו יכולים לראות בערך קוטר של שתי דיסקות אופתלמוסקופיה.
לפעמים כשהעין קטנה היפרופית נקבל שדה ראיה גדול יותר, ואם העין מיופית בקושי נראה, זה דבר אינדוידואלי
גודל הדיסקה כפי שהוא נראה לנו מהווה קנה מידה לגבי ממצאים ברשתית, זאת"מ אם רואים קרע או גוש או אזור מנוון ברשתית, ואנחנו רוצים לתאר היכן הוא ומה גודל, אז במקום לומר שזה 3 מ"מ טמפורלי ו2 מ"מ למעלה, נשתמש בסדרי גודל של קנה המידה של הדיסקה עצמה
נאמה שהגוש נמצא 3 דיסקות (3 קוטרי דיסק) למעלה וטמפורלית, קנה המידה הוא לא מ"מ אלא גודל הדיסקה כפי שנראה לנו.
ניתן גם לומר שהאוזר שנראה בעייתי הוא בגודל חצי דיסקה.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
תהליך הבדיקה באופטלמוסקופיה
לפי הספרות אנחנו אמורים להתחיל את הבדיקה האופתלמוסקופית עם +20 באופתלמוסקופ, זה מחייב מבט למרחק של 5 ס"מ, לכן נראה טוב אם אנחנו במרחק 5 ס"מ מהעין ואז נקבל הגדלה גבוהה ועם זה נוכל לבדוק את העין החיצונים כולל העפעפיים והריסים אולי הפונקטה.
בעבר שלא היה סליט למפ בדקו כך את העין החיצונית.
ההגדלה שנקבל דרך האופתלמוסקופ
אם יש שריטה בעין, נוכל לשים פלורסין בעין ולבדוק כך
כיום לא עושים זאת כי יש את הסליט למפ
אחרי שבודקים את העין החיצונית נתרחק עם אותו +20 עד בערך ל30 ס"מ מהעין.
ונסתכל לתוך האישון ונראה הכל מטושטש
נתחיל להוריד את הפלוס, ככל שהפלוס יורד נהיה בפוקוס על רקמות רחוקות יותר.
כשנגיע לבערך +8 הקשתית תהיה בפוקוס, +7 בעדשה (עדיין שאנחנו באותו מרחק) נמשיך להוריד את הפלוס, שנהיה באזור +4-5 נהיה בפוקוס על הזגוגית
ונקבל אלומה שחוזרת מהרשתית דרך האישון, הפוקוס הוא בערך בזגוגית וניתן לראות פלוטרס (אם יש לו גדולים נראה אותם משוטטים, משום שאנחנו בפוקוס על המישור שלהם), לפעמים נראה אותו דבר אם אנחנו רחוקים מנטרול ברטינוסקופיה
שאנחנו בזגוגית ונראה את הפלוטרס נתקרב לרשתית תוך כדי הורדת הפלוס
(אם הנבדק לא אמטרופ, אלא היפרופ נראה את הזגוגית עם פלוס גדול יותר, אם הוא מיופ כל הערכים שציינו ירדו), נתקרב לאישון עד שנקבל תמונה ברורה של הרשתית.
אם היינו בגובה העין של הנבדק ובזויות של 15 מעלות מהמרכז מהצד הטמפורלי אנחנו אמורים להכנס לרשתית ולראות מיד את הדיסק.
הדבר הראשון שנבדוק אופתלמוסקופיה הוא הדיסקה- האופטיק דיסק, משתי סיבות:
1) יש הרבה מה לבדוק שם העצב יוצא מהעין יוצאים הורידים נכנסים העורקים של הרשתית
2) זה כתב עיוור, האור לא יפריע לנבדק כך שעדיף לעשות זאת בתחילת הבדיקה.
את הפוביאה נבדוק בסוף, מכיוון שזה מסנוור מאוד.
3) אם בודקים את הדיסק בהתחלה האישון נשאר יחסית רחב מכיוון שזה אזור עיוור.
בדיסקה נרצה לראות את הדברים הבאים:
1) גבולות הדיסק, היכן היא מופרדת מיתר הרשתית, אם יש שם פיגמנט זה עוזר בהבחנה של סוף הדיסק. גבולות הדיסקה אמורים להיות מוגדרים שבד"כ הצד הטמפורלי מוגדר יותר מהנזאלי.
הנזאלי לא תמיד מוגדר או מטושטש הוא כמעט תמיד תופעה נורמלית בגדר הנורמה.
הדמות של הרשתית שאנחנו רואים היא דמות מדומה, ישרה, והיא גדולה.
נרצה להסתכל במרכז הדיסקה ולראות האם יש שם שקע, השקע נראה cup
הדיסקה מלאה ריקמה גליאלית- ישנם תאים של הרקמה של הדיסקה של גליאל סל הם נמצאים בכל המוח ועצב הראיה הוא חלק מהמוח.
זה נקרא גליאל טישו- רקמה גליאלית
הסיבים של עצב הראיה אינם סיבים כתומים ולא ורודים אלא צהובים או לבנים, הסיבה שהדיסקה נראה ורודה מכיוון שהיא מלאה ברקמה גליאלית בעלת גוון כתום ורוד.
במידה והדיסקה מלאה ברקמה כזו לא יהיה שם שקע, זה יהיה שטוח ובאותו מישור של יתר הרשתית
לאדם הזה אין כאפ כי אין לו שקע יחס כאפ טו דיסק יהיה אפס, זה נורמלי ודי נפוץ.
המילוי של הדיסקה עם הרקמה הזו הוא אינדיוידואלי מאוד, יש כאלה עם מלא ויש כאלה עם פחות.
למי שיש פחות רקמה גליאלית יש שקע איפה שישנו חסר, החסר הזה גם הוא נורמלי, חסר נורמלי יכול להיות גם חסר גדול וזה מאפיין את השקע הזה שמשום שאין בו רקמה גליאלית הוא מקבל על עצמומ יותר את הצבע של עצב הראיה, שזה צבע צהוב יותר.
במקביל לזה, ישנה תופעה שמתרחשת כשעצב הראיה מתחיל להתנוון, כשהוא מתנוון או נפגע והסיבים מתחילים למות: דוגמה קלאסית לגלאקומה- הסיבים מתחילים למות. כשהם מתים הרקמה הגליאלית שהיא שומרת על הסיבים הללו גם היא מתחילה למות ולא קיימת, ואז נוצר שקע גדול יותר שמיוצג ע"י אזו צהוב/ לבן גדול יותר גם כן.
לא תמיד ניתן להבחין בקלות בין אדם עם קאפ גדול- אזור צהוב גדול, מישהו שזה טבעי אצלו ועצב הראיה תקין, לבין מישהו שזה כתוצאה ממוות של הסיבים.
לכן הקאפים שהם גדולים נקראים קאפים חשודים עד לבירור נוסף.
לכן חשוב לנו לבדוק כל אחד כמה שיותר מוקדם בגיל צעיר, משום שקרוב לודאי שואף ל100% שעצב הראיה עדיין תקין ואין להם גלאקומה או מחלה, לכן אם רואים קאפ גדול בגיל צעיר נניח שזה המראה הטבעי של העין שלהם ואין מחלה, ואם נראה אותם בגיל מבוגר נדע שזה מצב טבעי אצלם ולא בעקבות מחלה.
