שעור אופטומטריה, המשך אופטלמוסקופיה, דר. שריידר

על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר

המשך אופתלמוסקופ
פפילה- עגול
כשיש בצקת- פיפליידיס
בצקת בלי דלקת- פפילדימה
מסתכלים על היחס בין הקאפ לדיסק, אם היחס האנכי יותר גדול מהאופקי זה סימן לא תקין, וזה אופייני לחולי גלאוקומה.
אם רואים פעימה של הוריד זה נקרא SVP spontaneous vinous pulsation
לקבוצה גדול אין את זה, אבל אם רואים את זה, זה טוב
הוריד פועם בגלל הפרשי לחץ בתוך העין
במידה והעורק פועם יש לשלוח את הנבדק באופן מידי לחדר מיון, לפעמים זה עלול לקרוא אצל נשים בהריון- סימן לרעלת דם, באופן רגיל זה מעיד על לחץ גבוה בעורקים, לחץ דם גבוה מאוד, שולחים אותם מיד לחדר מיון ולא לרופא.
לאחר הדיסקה נבחר באופן שרירותי ללכת עם העורקים והורידים לרביעים השונים
לכל רביע יש את העורק והוריד שלו
סופריור נייזל ארטרי, או סופריור טמפורל וכו'.
רוב הבעיות יהיו ליד כלי הדם, לכן טוב לבדוק מה קורה ליד כלי הדם
מגיעים להיקף האפשרי
אם האישון גדול זה קל יותר, ואם האישון קטן זה קשה יותר
בסוף הבדיקה יש לבדוק את המקולה והפוביאה עם עיגול התאורה הקטן ביותר של אופתלמוסקופ, ונראה אם יש מקולה או פוביאה תקינה
אם יש החזר פוביאלי אז ישנם סיכויים גבוהים מאוד שהמקולה תקינה.
FR foveal reflex, נעלם או שנעשה פחות בוהק במשך החיים בגיל 45 כבר לא רואים זאת כל כך, ובגיל 60 נדיר לראות זאת.
ההגדלה של אופתלמוסקופ היא בסביבות פי 15 מהגודל האמיתי של תוך העין.
החישוב הזה הוא לפי הנוסחה המקובלת להגדלה, שהיא:
הכח הדיופטרי של המערכת חלקי 4
הכח הדיופטרי של העין הוא בסביבות 60 דיופטר, 60/4 זה פי 15

עומק
במונחים דיופטרים כל דיופטר של מינוס שאנחנו מוסיפים שווה בערך שליש מילימטר.
כשמגיעים לדיסקה ולא רואים את חתית הקאפ ומוסיפים מינוס כדי לראות, אנחנו יכולים להעריך שכל דיופטר שווה שליש מילימטר של עומק.
שדה הראיה אופתלמוסקופיה הוא בערך 10 מעלות, הדיסקה עצמה היא 7 וחצי מעלות אורך וכ- 5 וחצי מעלות רוחב, אנחנו יכולים לראות בערך קוטר של שתי דיסקות אופתלמוסקופיה.
לפעמים כשהעין קטנה היפרופית נקבל שדה ראיה גדול יותר, ואם העין מיופית בקושי נראה, זה דבר אינדוידואלי
גודל הדיסקה כפי שהוא נראה לנו מהווה קנה מידה לגבי ממצאים ברשתית, זאת"מ אם רואים קרע או גוש או אזור מנוון ברשתית, ואנחנו רוצים לתאר היכן הוא ומה גודל, אז במקום לומר שזה 3 מ"מ טמפורלי ו2 מ"מ למעלה, נשתמש בסדרי גודל של קנה המידה של הדיסקה עצמה
נאמה שהגוש נמצא 3 דיסקות (3 קוטרי דיסק) למעלה וטמפורלית, קנה המידה הוא לא מ"מ אלא גודל הדיסקה כפי שנראה לנו.
ניתן גם לומר שהאוזר שנראה בעייתי הוא בגודל חצי דיסקה.

שעור אופטומטריה, אופטלמוסקופיה, דר. שריידר

על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר

תהליך הבדיקה באופטלמוסקופיה
לפי הספרות אנחנו אמורים להתחיל את הבדיקה האופתלמוסקופית עם +20 באופתלמוסקופ, זה מחייב מבט למרחק של 5 ס"מ, לכן נראה טוב אם אנחנו במרחק 5 ס"מ מהעין ואז נקבל הגדלה גבוהה ועם זה נוכל לבדוק את העין החיצונים כולל העפעפיים והריסים אולי הפונקטה.
בעבר שלא היה סליט למפ בדקו כך את העין החיצונית.

ההגדלה שנקבל דרך האופתלמוסקופ
אם יש שריטה בעין, נוכל לשים פלורסין בעין ולבדוק כך
כיום לא עושים זאת כי יש את הסליט למפ

אחרי שבודקים את העין החיצונית נתרחק עם אותו +20 עד בערך ל30 ס"מ מהעין.
ונסתכל לתוך האישון ונראה הכל מטושטש
נתחיל להוריד את הפלוס, ככל שהפלוס יורד נהיה בפוקוס על רקמות רחוקות יותר.
כשנגיע לבערך +8 הקשתית תהיה בפוקוס, +7 בעדשה (עדיין שאנחנו באותו מרחק) נמשיך להוריד את הפלוס, שנהיה באזור +4-5 נהיה בפוקוס על הזגוגית
ונקבל אלומה שחוזרת מהרשתית דרך האישון, הפוקוס הוא בערך בזגוגית וניתן לראות פלוטרס (אם יש לו גדולים נראה אותם משוטטים, משום שאנחנו בפוקוס על המישור שלהם), לפעמים נראה אותו דבר אם אנחנו רחוקים מנטרול ברטינוסקופיה
שאנחנו בזגוגית ונראה את הפלוטרס נתקרב לרשתית תוך כדי הורדת הפלוס
(אם הנבדק לא אמטרופ, אלא היפרופ נראה את הזגוגית עם פלוס גדול יותר, אם הוא מיופ כל הערכים שציינו ירדו), נתקרב לאישון עד שנקבל תמונה ברורה של הרשתית.
אם היינו בגובה העין של הנבדק ובזויות של 15 מעלות מהמרכז מהצד הטמפורלי אנחנו אמורים להכנס לרשתית ולראות מיד את הדיסק.

הדבר הראשון שנבדוק אופתלמוסקופיה הוא הדיסקה- האופטיק דיסק, משתי סיבות:
1) יש הרבה מה לבדוק שם העצב יוצא מהעין יוצאים הורידים נכנסים העורקים של הרשתית
2) זה כתב עיוור, האור לא יפריע לנבדק כך שעדיף לעשות זאת בתחילת הבדיקה.
את הפוביאה נבדוק בסוף, מכיוון שזה מסנוור מאוד.
3) אם בודקים את הדיסק בהתחלה האישון נשאר יחסית רחב מכיוון שזה אזור עיוור.
בדיסקה נרצה לראות את הדברים הבאים:
1) גבולות הדיסק, היכן היא מופרדת מיתר הרשתית, אם יש שם פיגמנט זה עוזר בהבחנה של סוף הדיסק. גבולות הדיסקה אמורים להיות מוגדרים שבד"כ הצד הטמפורלי מוגדר יותר מהנזאלי.
הנזאלי לא תמיד מוגדר או מטושטש הוא כמעט תמיד תופעה נורמלית בגדר הנורמה.
הדמות של הרשתית שאנחנו רואים היא דמות מדומה, ישרה, והיא גדולה.
נרצה להסתכל במרכז הדיסקה ולראות האם יש שם שקע, השקע נראה cup
הדיסקה מלאה ריקמה גליאלית- ישנם תאים של הרקמה של הדיסקה של גליאל סל הם נמצאים בכל המוח ועצב הראיה הוא חלק מהמוח.
זה נקרא גליאל טישו- רקמה גליאלית
הסיבים של עצב הראיה אינם סיבים כתומים ולא ורודים אלא צהובים או לבנים, הסיבה שהדיסקה נראה ורודה מכיוון שהיא מלאה ברקמה גליאלית בעלת גוון כתום ורוד.
במידה והדיסקה מלאה ברקמה כזו לא יהיה שם שקע, זה יהיה שטוח ובאותו מישור של יתר הרשתית
לאדם הזה אין כאפ כי אין לו שקע יחס כאפ טו דיסק יהיה אפס, זה נורמלי ודי נפוץ.
המילוי של הדיסקה עם הרקמה הזו הוא אינדיוידואלי מאוד, יש כאלה עם מלא ויש כאלה עם פחות.
למי שיש פחות רקמה גליאלית יש שקע איפה שישנו חסר, החסר הזה גם הוא נורמלי, חסר נורמלי יכול להיות גם חסר גדול וזה מאפיין את השקע הזה שמשום שאין בו רקמה גליאלית הוא מקבל על עצמומ יותר את הצבע של עצב הראיה, שזה צבע צהוב יותר.
במקביל לזה, ישנה תופעה שמתרחשת כשעצב הראיה מתחיל להתנוון, כשהוא מתנוון או נפגע והסיבים מתחילים למות: דוגמה קלאסית לגלאקומה- הסיבים מתחילים למות. כשהם מתים הרקמה הגליאלית שהיא שומרת על הסיבים הללו גם היא מתחילה למות ולא קיימת, ואז נוצר שקע גדול יותר שמיוצג ע"י אזו צהוב/ לבן גדול יותר גם כן.
לא תמיד ניתן להבחין בקלות בין אדם עם קאפ גדול- אזור צהוב גדול, מישהו שזה טבעי אצלו ועצב הראיה תקין, לבין מישהו שזה כתוצאה ממוות של הסיבים.
לכן הקאפים שהם גדולים נקראים קאפים חשודים עד לבירור נוסף.
לכן חשוב לנו לבדוק כל אחד כמה שיותר מוקדם בגיל צעיר, משום שקרוב לודאי שואף ל100% שעצב הראיה עדיין תקין ואין להם גלאקומה או מחלה, לכן אם רואים קאפ גדול בגיל צעיר נניח שזה המראה הטבעי של העין שלהם ואין מחלה, ואם נראה אותם בגיל מבוגר נדע שזה מצב טבעי אצלם ולא בעקבות מחלה.

שעור אופטומטריה, סטראופסיס, דר. שריידר

על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר

על העיניים האלה נשים עדשה שמגדילה את הדמות במרידיאן האופקי בלבד על עין ימין בלבד, לדוגמה: עדשה של pl +3.00 X 90
מגדילה את המרידיאן האופקי, עין שמאל לא תקבל עדשה
התוצאה של התוספת הזו תהיה שבשביל העין הימנית הקו הזה שמולה יהיה יותר רחב, במקום שהקו יעבור מ Q ל S הוא ימשך (רק לעין ימין- שרטוט צהוב)
במיזוג המרחב המיזוג נראה במקודת המפגש בין שני צירי הראיה.
P לא השתנה במצב הזה, אבל נקודת המפגש של Q שכרגע בשביל עין ימין יושב רחוק יותר ובעין שמאל הוא קרוב יותר, שתי הנקודות הללו נפגשות במרחב, הנקודה הצהובה היא נקודת המפגש של שני צירי ההקרנה,
אותה נקודה נראת בשתי נקודות שונות בשתי העיניים, והוא רואה אותן איפה שנקודת המפגש (כמו בסטריואופסיס)
הנקודה Q תראה עכשיו יותר קרוב, מקודם היא הייתה על הלוח עצמו
אם נמשיך את קו הS הם יפגשו מעל הציור
כך שכרגע שהלוח הזה (פרלל פליין), לא נראה ישר, אלא הוא נראה באלכסון, צד אחד קרוב והשני יותר רחוק, והקו עובר דרך P
זו תחושה של שינוי במרחקים שלא קיימת במציאות (כמו היימס רום), זה גורם לעיניים לחשוב שמשהו קיים במקום אחר ע"י הפגשה של צירי הראיה במקומות שונים.
ניתן להזמין את התחושה הזו ע"י גאומטריה פשוטה לכן נקראת, דה גיאומטריק אפקט.
התחושה הזו חזקה מאוד, והיא אמיתית.
ישנה דרך נוספת לגרום לאותה תחושה וזה יהיה ע"י פריזמות בבייס מסוים רק בעין אחת.
הצד שמקבל את ההגדלה יראה יותר רחוק, והצד שמקבל את ההגדלה יהיה יותר קרוב.
לכן עדשה אופתלמית יכולה לגרום להטיה של דברים וזה יהיה במרחק גם לגבי קירות, רצפה ודברים אחרים.
אם נשים את העדשה על העין השמאלית הצד הימני יהיה יותר קרוב והצד השמאלי יהיה יותר רחוק.
אם נשים את אותה העדשה על שתי העיניים, נגדיל גם עבור עין ימין וגם עבור עין שמאל וסך הכל אין הטיה יש רק הגדלה, הקו יותר רחב אבל לא תהיה הטיה.
לכן תיקונים אסטיגמטיים בשתי העיניים יותר סבילים מאשר תיקון רק בעין אחת.

אם נשים את העדשה הזו רק על העין ימין, ובמקום להגדיל במרידאן האופקי נגדיל במרידאן האנכי: pl +3.00 X 180
נצפה שלא יקרה כלום כי למרידאן האנכי אין משמעות בקו, אך זה לא מה שקורה
אם נשים עדשה על עין ימין שמגדילה את המרידיאן האנכי, התוצאה תהיה כאילו שמנו עדשה שמגדילה במרידאן האופקי בעין שמאל. במקום הטיה אלכסונית כמו שהייתה לנו קודם, נראה הטיה הפוכה.
ההטייה היא במישור האופקי, כמו שהיה במקרה הראשון
העוצמה של התחושה הזו, זהה למקרה הראשון
התופעה הזו נקראת the induced effect
לא ניתן להסביר תופעה זו בציורים
ההסברים לתופעה הם (דר' שריידר טוען שאף אחד מהם לא משכנע):

ם ם L R

ברמה המרחבית תחושות של עומק נובעות מרטינל דיספריטי BI מרחיק BO מקרב
אך ישנם שינויים תפיסתיים גם בעקבות BD או BU
שבודקים סטריואופסיס בודקים רק דיספריטי רק של BI או BO והסיבה היא שהעולם שלנו הוא אופקי ולא אנכי
המערכת התפיסתית שלנו בקורטקס לא בנויה לפרש במידה כזו או אחרת אינפורמציה של דיספריטי במישור האנכי (דיספריטי אנכי לא גורם לסטריואופסיס לא גורם לתחושה של עומק.
שהמערכת נתקלת בדיס פריטי אנכי, תעשה בעין עיבוד של האינפורמציה כדי לתת לזה משמעות, השאלה היא מה התהליך הזה שבסופו של דבר גורם לאינדיוסט אפקט.
איך המנגנון מגיע לפרוש משמעות על סמך אינפורמציה שלו יודע מה לעשות איתה?
אם ניקח את הריבוע שנראה ע"י עין ימין ונגדיל אותו במרידאן האנכי, נראה מלבן במקום ריבוע בעין ימין, ועדיין ריבוע בעין שמאל

המערכת לא יודעת מה לעשות עם הדיספריטי הזה
לכן אם זה יותר גדול בעין ימין, הוא יסיק שזה יותר קטן בעין שמאל
לכן במקום להגדיל את הריבוע של עין ימין במרידיאן האנכי, במקום לפרש הגדלה, זה יפרש כאילו הקטנו את המרידיאן האנכי של עין שמאל
זה קורה משום שהמערכת מעדיפה להתייחס אל הגדלה אופקית ולא הגדלה אנכית
בשרטוט הקודם האנכי גדל יותר מהאופקי
ואילו כאן האופקי גדול יותר מהאנכי

יחסית זה אותו דבר
בעין שמאל יחסית הריבוע יותר גדול במרידיאן האופקי, העין השמאלית כרגע יודעת מה לעשות עם מרידיאן אופקי שגדול יותר מהאנכי, לכן תפעיל את הגאומטריק אפקט
זה יראה כאילו שמנו את העדשה שמגדילה במרידאן האופקי בעין שמאל (הקו יראה באלכסון הפוך לשרטוט למעלה)
במקרה שנוצרת בעיה כזו בגלל משקפי ראיה, על הנבדק יהיה להתרגל לזה, במשך הזמן המוח יעשה שינוי תפיסתי כדי לראות דברים נכון.

אם ניקח הגדלה במרידיאן האופקי של עין ימין, והגדלה בעין שמאל של המרידיאן האופקי, לא יקרה כלום משום שהגאומטריק אפקט פועל פעמיים וזה מתקזז.
לכן במרשמים סימטריים ההפרעה היא פחות חמורה
מה שיגרום להרבה הפרעה זה הגדלה במרידאן האופקי בעין אחת, והגדלה באנכי בעין השניה, ואז זה בעצם הגדלה גדולה בעין אחת.
זה מה שהיה קורה אחרי ניתוחי קטרקט, שהצילינדר לפעמים בגלל המתח של התפרים היה משתנה מעם הכלל לנגד הכלל או להפך כיום
שהנבדקים קיבלו משקפיים חדשים הם ראו שהכל נוטה, ושמלבנים נראים בצורת טרפז מוטה.
ההפרעה הגדולה ביותר היא אולי שהצילינדר אלכסוני, וההגדלה או הקטנה היא בזווית אלכסונית ואז רואים את הרצפה שיורדת באלכסון מסויים מה שמפריע מאוד.

הפרשים של אפילו חצי אחוז הגדלה או הקטנה (בערך מדיופטר אחד) עלולים לגרום לתופעה של גאומטריק אפקט.
אותה תופעה של גאומטריק אפקט תהיה אם במקום להגדיל במרידאן האופקי בעין ימין, נקטין את המרידאן האופקי בעין שמאל.
לכן התופעה הזו לא נגרמת רק בעדשות פלוס אלא גם במינוס או בצילינדר שלילי.

אם נגדיל את המרידיאן האופקי בעין ימין וגם את המרידיאן האנכי בעין ימין: נגיד +3.00 SPH כך שאנחנו גורמים גם להגדלה וגם להפחתה- אינדוסד ורידוס אפקט, אילו הפכים כך שהכל מתקזז.
לכך במצב בו הנבדק מקבל תיקון אניסופטרופי של +3.00 בעין אחת ו -3.00 שניה לא יראה דמות אלכסונית, אלא רואה דמות קטנה ודמות גדולה, ולא ניתן למזג דמויות בעלי גדלים שונים.

שעור אופטומטריה, עצבים הקשורים לעיניים, דר. שריידר

על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר

III הסיבים הפרה סימפטטים שמגיעים לאישון ולגוף הציליארי נוסעים יחד עם עצב מס' 3 כך שאם הוא משותק באופן חלקי או מלא מסתכלים על האישון כדי לראות איפה נמצאת פחות או יותר הפגיעה.
נתייחס ל"עם אישון" האישון גם נפגע, "בלי אישון" האישון לא נפגע.

IVעצב מס' 4 מפעיל את הSO בלבד. מדוע שריר זה זכה לעצב משלו (כך זה גם אצל חלק מהעופות והדגים)? כנראה שקשור לסיבות אבולוציוניות

Trigeminal nerve V
עצב מס' 5 הינו תחושתי, יש לו 3 ענפים:
Ophthalmic branch (1- נותן תחושה למצח עפעף עליון קרנית לחמית עד העפעף העליון (עד הקנטוס).
Maxillary branch (2- עצם המקסילה היא הלחי העליונה, והוא מתקשר לעצם הזיגומה. מעצבב את העפעף התחתון, הלחי העליונה ואת השפה העליונה, החניכיים והלסת העליונה.
Mandibular branch (3- מעצבב את הלסת התחתונה, סנטר, לחי תחתונה (לא קשור לעיניים)
(לפרוש את שלושת האצבעות לשים אחת על הגבה, וכך נמצא את שלושתם)
שני חצאי הגוף מנותקים מבחינת העצב, במרכז יש מידה מסוימת של הצטלבות, העצבים לא נשארים לחלוטין באותו צד אלא עוברים מעט לצד השני (יכולת של אדם להרים גבה אחת מעידה על כך שיש נתק גדול יותר בין שני הצדדים, אם אדם יכול להריד רק את שני הגבות יחד עוברים הרבה סיבי עצב מצד לצד).
לעצב מס' 5 ישנה גם הסתעפות מוטורית, והוא מפעיל לפחות באופן חלקי את שרירי הלעיסה.

VIעצב מס' 6
נקרא abducens הוא הארוך ביותר מבין כל העצבים, שולט בLR. מדוע דווקא הLR זוכה לעצב משלו? כנראה מסיבות אבולוציוניות. משום שהעצב הזה הוא הארוך ביותר הוא גם הפגיע ביותר, לכן מכל שיתוקי השריר שקיימים ובעיקר בגיל המבוגר זה הכי נפוץ. שיתוק בשריר זה גורם ל esotropia.

VII עצב מס' 7
נקרא facial
יש לו 4 תפקידים:
1) תפקידו העיקרי הינו מוטורי- דואג לעצבוב של שרירי הבעת הפנים.
מכיוון ששני צידי הגוף הם פחות או יותר מנותקים, השיתוק יהיה כמעט תמיד רק בצד אחד, אז האדם יהיה משותק בצד אחד של הפנים, האבחנה היא לבקש מהם לחייך והצד המשותק לא יזוז. זה יכול להיות גם מלידה.
אחד משרירי הפנים הוא החלק התחתון של האורביקולריס, לכן בשיתוק זה העפעף התחתון הוא רפוי ולא צמוד לגלגל העין, לכן הוא לא שומר על הדמעות בעין, אלא הדמעות יורדות ומיד בורחות מהעין לפנים ומשאירים את החצי התחתון של העין יבש. זה מטופל ע"י משחות, דמעות מלאכותיות, ולפעמים ע"י פלסטר שמותח את העפעף התחתון כך שיהיה צמוד לעין. במקרים קשים מאוד ניתן לנתח, אבל ניתוח זה לא כל כך מוצלח מכיוון שקשה להגיע לשריר עצמו ולטפל בו.
2) העצב הינו פרה סימפטטי, הוא מגיע לבלוטה הלקרימלית ומפעיל אותה וכך מיוצר חלק גדול מהדמעות שלנו, ובעיקר דמעות רפלקסיביות.
העצב מתפצל והופך להיות עצב שנקרא the greater petrosal nerve שנמצא במוח, אם יעוד פרה סימפטטי. כל עצב כזה חייב לעשות סינפסה בגנגליון שקרוב לאיבר שהוא מפעיל והוא אכן עושה זאת בpterygopalatine ganglion.
בדרך לגנגליון הזה שנמצא מעל לארובה (ולא בתוך הארובה עצמה כך שהוא עדיין במוח), הוא נפגש עם הענף המקסילרי של עצב מס' 5. ברגע שקורה משהו לעצב מס' 7 בחלק הזה תהיה פגיעה גם במקסילרי של 5, כך שנוכל לדעת לפי הפגיעה באיזה אזור מדובר.
הוא מגיע לגנגליון עצמו, חודר לארובה ומגיע לבלוטה הלקרימלית עצמה.
בנוסף לבלוטה הלקרימלית זה מגיע גם לבלוטות הרוק מתחת ללשון, וגם לבלוטות מתחת ללסת התחתונה (בלוטות הלימפה) וגם לממברנות הריריות של האף והפה (לכן ריחות חריפים גורמים לדמעות, נזלת ומעט ריר).
3) תחושתי- נותן חוש טעם ל2/3 הקדמיים של הלשון וגם תחושה לחיך העליון והתחתון וגם החלק של העור שמאחורי האוזניים.

VIII עצב מס' 8
נקרא auditory (vestibwlar)
העצב התחושתי לשמיעה, שומעים בזכות העצב וזה אחראי גם על שיווי המשקל. כשהעצב מגיע לאזור האוזן הוא נקרא הvestibulo- cochlear nerve.
העצב הזה מתקשר לשיווי משקל, לשרירים האלכסוניים של העין, ל- vestibular ocular reflax, התחושה של vertigo כשיש דלקת באזור הזה- זו תחושה שהעולם מסתובב וצריכים בד"כ להיאחז במשהו כדי לא להרגיש שנופלים (אם מגרים את האזור הזה ניתן לגרום לניסטגמוס)

IXעצב מס' 9
נקרא glassopharyngeal nerve
גלסו- מתייחס ללשון
פורינגיו- האזור של הגרון העמוק
לרינקס- קול
הוא פרה סימפטטי לגרון העמוק מפעיל את השרירים החלקים, בנוסף נותן תחושה וגם טעם לשליש האחורי של הלשון.

X עצב 10
Vages העצב הנודד
עצב זה נודד למקומות שונים בגוף, והוא היחיד שעיקר פעולתו היא מחוץ לראש.
כל שאר העצבים תפקידם בעיקר בראש ואילו זה יוצא מהראש ונודד למקומות שונים.
חשוב לדעת שעצב זה פרה סימפטטי לאזור הבטן.
העצב הנודד מקבל אינפורמציה ממקומות שונים, כולל המערכת הראייתית וגורם לפעולות פרה סימפטטיות כמו כאבי בטן, זו המערכת הפרה סימפטטית הפנימית בגוף, לכן ברגע שרואים משהו מגעיל נקבל תחושת בטן רעה.

XI עצב 11
נקרא accessory (spinel accessory)
הוא מגיע לגרון העמוק והוא גם מגיע לשרירים העליונים שם הגב והשריר של החזה העליון.
יש הרבה שרירים שמגיעים לגרון העמוק בשביל טעם תחושה מטורי רגיל ומוטורי של שרירים חלקים, הסיבה לכך שיש כל כך הרבה עצבים שמגיעים לאזור הפה היא משום שכדי לשרוד צריך לאכול, לכן זה די מתאים שתהיה הספקה נדיבה של עצבוב לאזור הזה.

XII עצב 12
Hypoglassal
היפו- מתחת
גלסו- לשון
מתחת ללשון ועוזר להפעלת השרירים של הלשון

למבחן עלינו לדעת על שרירים מס': 1 2 3 4 5 6 7 8 10 לא לדעת על 9 11 12