התאמת עדשות מגע בקוצר ראייה
קוצר ראייה- אצל המיופים הסיפור הוא שונה לחלוטין, והרבה פעמים השאלה אינה אם כן או לא עדשות, אלא באיזה גיל אפשר להתחיל להרכיב אותן. הרצון להרכבת עדשות חייב להגיע מהפציינט עצמו ולא ממישהו אחר, חברים או הורים למשל. צריך לזכור גם שלילדים ולמתבגרים צעירים (עד גיל 14-15) קשה יותר לטפל כראוי בעדשות.
אצל מיופים נמוכים אין מה למהר עם עדשות מגע. אצל מיופים גבוהים (מעל 6.00- דיופטר) לעומת זאת, להרכבת עדשות יש שני יתרונות משמעותיים על פני משקפיים:
1. שדה ראייה גדול יותר.
2. גודל דמות גדול יותר, שפעמים רבות מתבטא גם בשיפור חדות- הראייה המרכזית.
מכיוון שמיופים גבוהים כה תלויים בעזרי- הראייה שלהם (משקפיים ו/ או עדשות) צריך להקפיד על כך שיוכלו להחליף כרצונם בין המשקפיים לעדשות המגע, כלמור לעשות התאמה כזו, שלא תשנה את הקרנית ואת הרפרקציה.
התקדמות הקוצר ראייה- חייבים להסביר להורים שעדשות מגע לא מפחיתות קוצר ראייה ולא עוצרות את התקדמותה הטבעית. צריך להסביר להם שהעדשות המיועדות להפחתת המספר (אורטו- K) הן עדשות שונות מהרגילות, צורת השימוש בהן שונה, והשינוי בקרנית הוא הפיך וזמני.
מאמץ אקומודטיבי- מיופים צריכים להפעיל יותר אקומודציה עם עדשות מגע מאשר עם משקפיים, מה שמגביר את הפעלת הקונוורגנציה האקומודטיבית שלהם. לפעמים זה יגרום לסימפטומים של עייפות לקרוב. צריך לשים לב בעיקר למיופים איזופורים, שאצלם הפעלה נוספת של אקומודציה (עם עדשות מגע) עלולה "להוציא" או להגביר בעיות של מיזוג.
למיופים שרגילים לקרוא בלי המשקפיים שלהם, זה אופייני מאד שיהיו סימפטומים לקרוב עם העדשות. צריך להסביר להם זאת, ואפשר להציע להם מונו- וויז'ן או עדשות מגע ביפוקליות.