שעור אופטיקאות- מסגרות משקפיים

תחום המסגרות התפתח מאוד, כך שישנם הרבה מאוד חומרים מהם עשויות המסגרות.
חשוב לדעת מהם חומרי העדשות משתי סיבות:
1) כדי לעבוד עם המסגרת מבלי לגרום לנזק במשך תהליך ההתאמה (אם מכופפים אותה מעט כדי להתאים לפציינט), או כאשר משבצים עדשות במעבדה.
2) כדי להתאים את חומר המסגרת לצרכים ולרצונות של הפציינט. לא תמיד זה קל לדעת מאיזה חומר עשויה המתכת, יש לברר אצל היבואן.

אלרגיות
אלרגיות של הפציינט למסגרת די נדירות, רוב האלרגיות הן ממסגרות מתכת שיש בהן את החומר ניקל Nikel.
האלרגיות באות לידי ביטוי בעור שורף או פריחה בנקודות המגע עם המסגרת, אצל רוב האנשים יתפתח מצב של זיהום אם האלרגיה לא מטופלת.
טיפול: העבר למסגרת פלסטיק או להעביר למסגרת שעשויה מפלדת אל חלד או טיטניום (שיגיע בצורה של 100% בלי תוספות של חומרים אחרים).

מסגרת פלסטיק
יש אנשים שאלרגיים לפלסטיק, בד"כ לחומר צלוליט אצטט. שמסגרת כזו מתיישנת או חשופה לטמפ' גבוהה (לדגמה שהמשקפיים נשכחות ברכב), החומרים הפלסטיים ששומרים על גמישות החומר מופרשים, כך שהם אלו שגורמים לתגובה האלרגית.
פציינט שסובל מבעיה כזו יש להעביר למסגרת מתכת או למסגרת פלסטיק העשויה מצללויט פרופיונט.
צללויט פרופיונט- חומר שעשוי מחומרים פלסטיים, אבל יש לו ציפוי צבע שמונע הפרשת חומרים הגורמים לאלרגיה, הצבע מוסף כתהליך אחרון ולכן הוא נועל את החומרים.
אפשרויות נוספות למניעת האלרגיה שנגרמת כתוצאה ממסגרות פלסטיק- שימוש באופטיל או פולימיד, שהם חומרים פלסטיים שאין בהם את החומרים שגורמים לאלרגיות.

חומרים
חומרים למסגרות פלסטיק
צללויט אצטט- חומר נפוץ ביותר למסגרות פלסטיק, עשוי מסיבי כותנה, שבבי עץ, חומרים מייצבים וחומרים פלסטיים. קל להתאמה ניתן לכווץ או למתוח אותו במידת הצורך (באמצעות חום), נצבע היטב ואפשרויות הצבע כמעט בלתי מוגבלות.
המסגרות נעשות בשתי שיטות:
1) השיטה הפנטו גרפית- לוקחים מקשה של חומר ממנו חותכים את חלקי המסגרת, כך שיוצר מסגרת יותר יציבה. תהליך זה מבזבז יותר חומר, כך שהוא יותר יקר.
2) שיטה גרנולרית (שיטה מוזרקת)- החומר מומס ומוזרק לשבלונות, יותר זול אך מסגרות פחות יציבות, בד"כ יהיו חלקי מתכת במסגרת על מנת להוסיף יציבות.

1) החומר עצמו (הצלוליט אצטט) רגיש לשמש שעלולה לגרום לדהיית צבע, מושפע מזיעה, שומני גוף, מוצרי קוסמטיקה וקרינת UV, כשמסגרות איכותיות ישנו ציפוי הגנה מפני קרינת הUV. החומר רגיש לחומרים ממיסים, בעיקר לאצטון, החומרים ההלו גורמים לעמעום הברק, האצטון משמש להורדת הסימונים מהעדשה.

2) צלוליט פרופיאונט- משתמשים בו כדי ליצור מסגרות מוזרקות, תהליך הצבע הוא האחרון כך שנעשה מעל החומר ולכן מכתים את החומרים הפלסטים. החומר רגיש לחום ונהרס בטמפרטורה של מעל 40 מעלות. לא נמתח או מתכוון במידה רבה ולכן חשוב שהעדשות יצאו בגודל הנכון שחותכים אותן. החומר רגיש לחומרים ממיסים כמו אצטון (גורם לעמעמום הברק).

3) קרבון- משמש ליצירת מסגרות דקות וחזקות. חומר קל ויציב בעל כושר מתיחות גבוה (משמש גם לכדורים של גולף ועוד). לרב משמש לפרונט של המסגרת. חומר מאוד כהה ולכן לא ניתן להשיגו במגוון צבעים. מושפע מינימלית ע"י חום, לא רגיש במיוחד לחומרים ממיסים כמו אלכוהול ואצטון.

4) Kevalr קבלר- חומר שעשוי מתערובת מיקס של נילון. זהו חומר חזק וקל בעל כושר התנגדות גבוה וקל (משמש גם לקסדות ואפודי מגן). עמיד במגוון טמפ' החל מ: 30- ועד 75 מעלות (שזה גם יתרון וחסרון, חסרון- משום שלא ניתן לכווצו), לכן מאוד קשה לעבוד איתו, מכיוון שלא נעשה גמיש עם חום.
5) ניילון- חומר גמיש חזק ועמיד, חומר היפואלרגני. לרב בשימוש בצורה מוזרקת במשקפי שמש, משקפי ספורט, משקפי מגן ומסגרות של גברים. גם הוא לא מגיב לחום וכדאי להרטיבו מדי פעם עקב נטיה להתייבש.

6) פולי קרבונט- חומר שנמצא בשימוש נרחב בעדשות אופטימליות, וגם מעט במסגרות משקפי מגן וספורט (משמש גם לזכוכית חסינת קליעים, קסדות ועוד). מסגרות מחומר זה נעשות בדרך של הזרקה. זהו חומר רך בבסיס, לכן סופג ולא מתנפץ, למרות תכונה זו נשרט בקלות. בעדשות פולי קרבונט ניתן להוסיף ציפוי נגד שריטות, אך לא ניתן לעשות זאת במסגרות, לכן צריך להנחות את הפציינט לטיפול וניקוי נכון, משמע לשטוף במים ולהשתמש בחומר ניקוי קל כמו סבון כלים (החשיבות היא לא לנקות בצורה יבשה כדי למנוע שריטות). רגיש לחומרים ממיסים.

7) פולימיד- נעשה בהזרקה. סוג של ניילון חזק וקל, שקל לצביעה (מצוי במגוון צבעים). אין ביצור שלו חומרים פלסטים. קצת רגיש לחום- בעל נטיה להתכווץ בו. מתאים למי שאלרגי לפלסטיק.

8) אופטיל- חומר היפו אלרגני. קל משקל, שומר על הגימור שלו לאורך זמן, לכן בד"כ משמש במסגרות מעוצבות (כמו כריסטיאן דיור). תכונה ידועה שלו: חוזר לצורתו המקורית בחום- טרמו אלסטיק, מה שיכול להיות חיובי או שלילי, אם כופפנו את המסגרת בצורה שלא ממש מתאימה, נוכל להחזירו לצורתו המקורית, אבל זו תכונה שלילית אם נכופף את המתכת באמצעות חום ונרצה שהיא תשאר במצב זה, נאלץ להחזיק אותה עד שהיא תתקרר.

חומרים למסגרות מתכת
יכולים להעשות מחומר מתכתי טהור כמו טיטניום או מסגסוגת כמו מונל.

1) מונל- הסגסוגת שהכי מתנגדת לקורוזיה, חומר רב שימושי במסגרות מתכת. משתמשים בו לחלקי המסגרת השונים, כמו: הגשר, האלמנטים, זרועות האפונים. תכונותיו- קל לשינוי בהתאמה, שומר על השינוי היטב, חזק וקל יחסית, מגיע במגוון צבעים וניתן להלחמה אם יש צורך בתיקון. חסרון- יש בו תערובת של ניקל, ואנשים עלולים לפתח אלרגיה.

2) ניקל- חומר חזק וגמיש, גם הוא מתאים לאלמנטים בזרועות האפונים. חומר טוב לתרכובות (בהתחברות לחומר אחר), למשל: לפלדת אל חלד. אך פציינטים עלולים להיות אלרגיים אליו.

3) ניקל סילבר- סגסוגת. חומר חזק שמתאים לצירים, אלמנטים, גשרים, דקורציות וכו'. משתמשים בו בתוך מוטות פלסטיק על מנת להוסיף להם עמידות.

4) Stainless Steelפלדת אל חלד- חומר פופולארי מכיוון שחזק, לכן קשה לשינוי. מתנגד מאוד לקורוזיה ולכן טוב לפציינט שחווה בעיה כזו בעבר (ייתכן שעקב הזעת יתר). לרוב רשום על המוט שעשוי מחומר זה או שכתוב על עדשת הדמו (עדשת הפלסטיק בתצוגה).

5) טיטניום- חומר יקר, זהו יסוד בטבע. היפואלרגני, מתנגד לקורוזיה, קל מאוד ובעל עמידות גבוהה. לא כל מסגרת היא 100% טיטניות גם אם כתוב עליה כך. הפקת החומר יקרה בין השאר בגלל שמצריך כלים מיוחדים בגלל חוזקו. זהו חומר שקשה להלחמה.

6) אלומיניום- בעבר היה פופולארי יותר, חומר קל מאוד- יותר מהטיטניום, לא מעלה חלודה, אבל לא טוב לריתוך או הלחמה, לכן כיום פחות בשימוש.

Finish
בחלק הסופי של יצירת מסגרת מתכת יש הלחמה או ריתוך , כמו: זרועות אפונים. ההלחמה נעשית בלייזר שזו הלחמה חזקה יותר.
ליצרנים ישנם מבחנים כדי לבדוק את עמידות המסגרת, כמו: מי מלח ואוויר ים, אטמופסירה תעשייתית, זיעה חומצית ועוד.

חלקי המסגרת
חשוב לדעת מהם החלקים השונים כאשר מדברים עם מעבדה או היצרן, כדי לדעת שמדברים על אותו הדבר.
מסגרת עשויה משלושה חלקים עיקריים: הפרונט ושני המוטות.
הפרונט מכיל גשר, שתי עיניות ואלמנטים, הגשר מתחבר לעינית והאלמנטים מחברים את המוט לפרונט.

סגנונות גשר
הגשר
בגשר חשוב מכיוון שמחבר את שתי העיניות ומפזר את רב משקל המשקפיים על האף של הפציינט.

למסגרת פלסטיק:
Keyhall קי אול- למי שיש גשר אף דק, זהו גשר שצר בחלקו העליון.

למסגרות מתכת:
Saddle סדל- גשר רגיל לאף רגיל. מותאם לצורת האף כך שמפזר את המשקל של המשקפיים בצורה שווה. סוג הגשר לא טוב למרשמים גבוהים שהם העדשה כבדה יותר וכל המשקל מתפזר על האף.

סדל מורכב, מיוחד- מאחורה יש קצוות מורמים טיפה, אפונים בולטים כלפי פנים (האפונים יכולים להיות עשויים מפלסטיק או סיליקון).

אפונים
טובים למי שרוצה מסגרת פלסטיק, אבל בגלל מבנה פנים זה לא מתאים לו. הם עשויים מצללויט אצטט, קשים ולא גמישים. במקרה שהפציינט חוזר עם אפונים מלוכלכים כמה פעמים, כדאי להחליף לפלסטיק כי הם פחות מתלכלכים מסיליקון.
אפוני סיליקון- רכים למגע וגמישים, פחות מחליקים כי נדבקים מעט לעור האף. אם פציינט מתלונן על החלקה אפשר להחליף לו את האפונים, לאפוני סיליקון.
5% מהאנשים אלרגיים לסיליקון ויפתחו נקודות אדומות באזור המגע עם העור.
האפונים מגיעים במגוון גדלים: החל מ 9mm ועד 24mm. רצוי להתאים את האפונים הגדולים ביותר מבחינת המסגרת והתאמה לפציינט, כך שהמשקל יתחלק טוב יותר על האף. הם מגיעים במגוון צורות, כמו: עיגול, סימטרי, א-סימטרי ועוד. חיבור של אפונים נעשה בהברגה או בלחץ.
אפון אנטומי- יכול להיות עשוי מפלסטיק או סיליקון, מתפקד כמו סדל מפלסטיק, יש בו חלוקה של המשקל בצורה טוב. מקיף את צורת האף, בד"כ נמצא במרשמים גבוהים, במשקפי ילדים (אצלם מבנה הפנים לא התפתח לגמרי, כך שהאפון לא לוחץ בצורה מסויימת ולא משאיר סימן), גברים או משקפי מגן (במשקפי מגן העדשות כבדות יותר והאפון מחלק את המשקל בצורה שווה יותר).

מוטות
Skull סקל- עוקב אחר מבנה אוזן הפציינט. הפניה הסופית של המוט צריכה להיות חלקה ולא מעוקמת בצורה חדה (עוקב אחרי צורת האגודל), הסופיות מתכופפות סביב מבנה האוזן ומעט פנימה. זהו הסוג הנפוץ ביותר.
לייבררי- עיצוב של מוט ישר לגמרי, בעבר שימש במשקפי קריאה (של אנשים שנוהגים לקרוא הרבה), מכיוון שקל לשים ולהוריד אותן, כיום משמש למשקפי שמש ספורטיביות.

קומפורט קייבל- משמש אצל ילדים, בסדרות בטיחות ובמשקפיים ספורטיביות. טוב לשימושים אלו, מכיוון שמחזיק בצורה טובה. ניתן לעצבם ולהתאים בצורה צמודה או מעט משוחררת.

Riding bow ריידינג בו- עשוי מפלסטיק, כך שיותר קשה לשינוי והתאמה (כמו הקייבל רק מפלסטיק).

סגנונות של מסגרות
1) סמי רימלס, ניילון, חצי מסגרת- מאוד פופולארי. החלק העליון של העדשה יהיה במסגרת פלסטיק או מתכת, והחלק התחתון יהיה חוט ניילון מתוח שנכנס לתוך חריץ בתחתית העדשה. בגלל שהעדשה מלופפת בחוט ניילון, מומלץ (אבל לא חייבים) להשתמש בעדשות חזקות נגד שבר. אפשר להרכיב עדשות רגילות אבל עלול להגרם שבר מהלחץ של החוט.
בגלל שצריך להיות חריץ בעדשה (לחוט הניילון) לא מומלץ להשתמש במסגרת כזו להיפרופים עם מספר גדול מ3+, כי אז לא יהיה מקום לחריץ. אם בכל זאת רוצים, נצטרך להזמין עדשת פלוס עבה יותר (זאת משום שעדשות פלוס עבות במרכז ועבות בקצוות.

2)Rimless ריימלס, ברגים, ללא מסגרת- מכילות רק מוטות, אלמנטים וגשר עדשות. בד"כ מוחזקות ע"י ברגים וניטים, לכן חובה להשתמש בעדשה חזקה נגד שבר, כמובן שלא בזכוכית. שימוש בזכוכית או פלסטיק רגיל יביא לשבר. גם כאן יש בעיה עם עדשות מעל 3+, כי צריך מספיק עובי שיהיה אפשר לקדוח בו.

3) מסגרות מלאות- המסגרות הנפוצות עשויות פלסטיק או מתכת. המסגרת סגורה ומקיפה את כל העדשה, לכן מתאימה לכל סוגי העדשות, המסגרות ולכל המספרים.
בקצה העדשה יש מעין בליטה הנקראת פסטה, הנכנסת למסילה הפינמית של המסגרת. למסגרות מתכת יש בורג שמאפשר פתיחה ויציאה של העדשה בקלות.

4)Half eye, חצי עין- בשימוש לפציינטים שצריכים רק תיקון לקרוב. יכול להיות רק מפלסטיק או מתכת. שמגיע בצורה מלאה, העיניות מגיעות בצורה צרה מאוד. הפציינט יכול להסתכל מקרוב מבלי שהמסגרת תפריע לו.

5) סמי ריימלס- הניילון בחלק העליון והמסגרת בחלק התחתון, מאפשר הסתכלות למרחק בלי להתנגש במסגרת העדשה.

שעור אופטיקאות- תהליך ייצור עדשות

אחרי שפציינט מגיע ומדדנו לו את המספר שצריך והתאמנו לו מסגרת, הדרישות נשלחות למעבדה האופטית. המעבדה יכולה להיות חלק מהקליניקה או גוף חיצוני.

המעבדה האופטית נחלקת ל2
1) Surfacing- מעבדת יצור העדשה שבה יוצרים את הכח הנדרש לעדשה.
2) Finishing- חיתוך העדשה לפי צורת המסגרת.

Surfacing- תהליך יצור כח העדשה ע"י ליטוש קימורים. העדשה יכולה להיות עשויה מפלסטיק או זכוכית- נקרא Blank. ביצירת כח עדשה עובדים עם בלנק חצי מוגמר, המשטח הקדמי מגיע מלוטש עם כח מסויים ואת האחורי יש ללטש לפי כח העדשה הרצוי לנו.
Blank- המשטח הקדמי מגיע מלוטש עם כח מסויים ואת המשטח האחורי מלטשים במעבדה, חיבור כח המשטח הקדמי וכח המשטח האחורי יוצרים את כח העדשה הנדרש.
לדוגמה: 6- אחורי ו4+ קידמי= כח של 2D.
כל מעבדה מחזיקה אלפי בלנקים.

התהליך עצמו
ממקמים את העדשה בצורה הנכונה, מכסים אותה בשכבת הגנה מעיין מעטפת כדי להגן עליה מפני חום ושריטות, על העדשה מצמידים את הBlock (תהליך הנקרא Blocking) כדי שיחזיק את העדשה במשך התהליך. העדשה מוצמדת למכשיר הליטוש ע"י מלחציים ונעה על פני מכשיר שמתאים את הקימור הנכון עפ"י המרשם (כל הנתונים לגבי סוג העדשה מוכנסים למחשב). לאחר מכן מגיע תהליך גימור העדשה (הברקה וניקוי) ואז היא מוכנה לחיתוך עפ"י צורה (שזה בעצם תהליך הפינישינג).

תהליך ההזמנה:
כל הנתונים לגבי סוג העדשה וההזמנה מוכנסים למחשב.
Trace- עושים שרטוט של המסגרת (קשור למעבדת הפינישינג) אח"כ לוקחים את הבלנק ומכניסים אותו לציפוי.
בתהליך הBlocking- ממיס חומר כמו וקס ועל זה מדביקים את הBlank.

Finishing- חיתוך עפ"י צורה
התהליך דורש מסגרת, עדשות כאשר הן במצב המוגמר שלהן בBlocks ומדבקה דו-צדדית שחלקה האחד מודבק לBlock והשני לעדשה. יש לסמן את העדשות בעזרת Lensometer הלנזומטר- זה קורא את הכח של העדשה ומסמן אותה לפי זה. מסמנים את המרכז האופטי בשתי נקודות כדי לשמור על הAxis הנכון. את המסגרת שמים במכשיר שמסמן את הצורה הנכונה, מזינים את כל הנתונים הדרושים של העדשה והמסגרת, כמו: PD, גודל הגשר, המסגרת וגודל עינית וכו'. מדביקים את הבלוק על העדשה ושמים אותה במכשיר החיתוך כך שהיא נחתכת לצורה הרצויה בעזרת גלגל השחזה, לאחר מכן העדשה מוכנה וניתן להכניס אותה למסגרת.

דילוג לתוכן