על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
תהליך הבדיקה באופטלמוסקופיה
לפי הספרות אנחנו אמורים להתחיל את הבדיקה האופתלמוסקופית עם +20 באופתלמוסקופ, זה מחייב מבט למרחק של 5 ס"מ, לכן נראה טוב אם אנחנו במרחק 5 ס"מ מהעין ואז נקבל הגדלה גבוהה ועם זה נוכל לבדוק את העין החיצונים כולל העפעפיים והריסים אולי הפונקטה.
בעבר שלא היה סליט למפ בדקו כך את העין החיצונית.
ההגדלה שנקבל דרך האופתלמוסקופ
אם יש שריטה בעין, נוכל לשים פלורסין בעין ולבדוק כך
כיום לא עושים זאת כי יש את הסליט למפ
אחרי שבודקים את העין החיצונית נתרחק עם אותו +20 עד בערך ל30 ס"מ מהעין.
ונסתכל לתוך האישון ונראה הכל מטושטש
נתחיל להוריד את הפלוס, ככל שהפלוס יורד נהיה בפוקוס על רקמות רחוקות יותר.
כשנגיע לבערך +8 הקשתית תהיה בפוקוס, +7 בעדשה (עדיין שאנחנו באותו מרחק) נמשיך להוריד את הפלוס, שנהיה באזור +4-5 נהיה בפוקוס על הזגוגית
ונקבל אלומה שחוזרת מהרשתית דרך האישון, הפוקוס הוא בערך בזגוגית וניתן לראות פלוטרס (אם יש לו גדולים נראה אותם משוטטים, משום שאנחנו בפוקוס על המישור שלהם), לפעמים נראה אותו דבר אם אנחנו רחוקים מנטרול ברטינוסקופיה
שאנחנו בזגוגית ונראה את הפלוטרס נתקרב לרשתית תוך כדי הורדת הפלוס
(אם הנבדק לא אמטרופ, אלא היפרופ נראה את הזגוגית עם פלוס גדול יותר, אם הוא מיופ כל הערכים שציינו ירדו), נתקרב לאישון עד שנקבל תמונה ברורה של הרשתית.
אם היינו בגובה העין של הנבדק ובזויות של 15 מעלות מהמרכז מהצד הטמפורלי אנחנו אמורים להכנס לרשתית ולראות מיד את הדיסק.
הדבר הראשון שנבדוק אופתלמוסקופיה הוא הדיסקה- האופטיק דיסק, משתי סיבות:
1) יש הרבה מה לבדוק שם העצב יוצא מהעין יוצאים הורידים נכנסים העורקים של הרשתית
2) זה כתב עיוור, האור לא יפריע לנבדק כך שעדיף לעשות זאת בתחילת הבדיקה.
את הפוביאה נבדוק בסוף, מכיוון שזה מסנוור מאוד.
3) אם בודקים את הדיסק בהתחלה האישון נשאר יחסית רחב מכיוון שזה אזור עיוור.
בדיסקה נרצה לראות את הדברים הבאים:
1) גבולות הדיסק, היכן היא מופרדת מיתר הרשתית, אם יש שם פיגמנט זה עוזר בהבחנה של סוף הדיסק. גבולות הדיסקה אמורים להיות מוגדרים שבד"כ הצד הטמפורלי מוגדר יותר מהנזאלי.
הנזאלי לא תמיד מוגדר או מטושטש הוא כמעט תמיד תופעה נורמלית בגדר הנורמה.
הדמות של הרשתית שאנחנו רואים היא דמות מדומה, ישרה, והיא גדולה.
נרצה להסתכל במרכז הדיסקה ולראות האם יש שם שקע, השקע נראה cup
הדיסקה מלאה ריקמה גליאלית- ישנם תאים של הרקמה של הדיסקה של גליאל סל הם נמצאים בכל המוח ועצב הראיה הוא חלק מהמוח.
זה נקרא גליאל טישו- רקמה גליאלית
הסיבים של עצב הראיה אינם סיבים כתומים ולא ורודים אלא צהובים או לבנים, הסיבה שהדיסקה נראה ורודה מכיוון שהיא מלאה ברקמה גליאלית בעלת גוון כתום ורוד.
במידה והדיסקה מלאה ברקמה כזו לא יהיה שם שקע, זה יהיה שטוח ובאותו מישור של יתר הרשתית
לאדם הזה אין כאפ כי אין לו שקע יחס כאפ טו דיסק יהיה אפס, זה נורמלי ודי נפוץ.
המילוי של הדיסקה עם הרקמה הזו הוא אינדיוידואלי מאוד, יש כאלה עם מלא ויש כאלה עם פחות.
למי שיש פחות רקמה גליאלית יש שקע איפה שישנו חסר, החסר הזה גם הוא נורמלי, חסר נורמלי יכול להיות גם חסר גדול וזה מאפיין את השקע הזה שמשום שאין בו רקמה גליאלית הוא מקבל על עצמומ יותר את הצבע של עצב הראיה, שזה צבע צהוב יותר.
במקביל לזה, ישנה תופעה שמתרחשת כשעצב הראיה מתחיל להתנוון, כשהוא מתנוון או נפגע והסיבים מתחילים למות: דוגמה קלאסית לגלאקומה- הסיבים מתחילים למות. כשהם מתים הרקמה הגליאלית שהיא שומרת על הסיבים הללו גם היא מתחילה למות ולא קיימת, ואז נוצר שקע גדול יותר שמיוצג ע"י אזו צהוב/ לבן גדול יותר גם כן.
לא תמיד ניתן להבחין בקלות בין אדם עם קאפ גדול- אזור צהוב גדול, מישהו שזה טבעי אצלו ועצב הראיה תקין, לבין מישהו שזה כתוצאה ממוות של הסיבים.
לכן הקאפים שהם גדולים נקראים קאפים חשודים עד לבירור נוסף.
לכן חשוב לנו לבדוק כל אחד כמה שיותר מוקדם בגיל צעיר, משום שקרוב לודאי שואף ל100% שעצב הראיה עדיין תקין ואין להם גלאקומה או מחלה, לכן אם רואים קאפ גדול בגיל צעיר נניח שזה המראה הטבעי של העין שלהם ואין מחלה, ואם נראה אותם בגיל מבוגר נדע שזה מצב טבעי אצלם ולא בעקבות מחלה.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 25, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
על העיניים האלה נשים עדשה שמגדילה את הדמות במרידיאן האופקי בלבד על עין ימין בלבד, לדוגמה: עדשה של pl +3.00 X 90
מגדילה את המרידיאן האופקי, עין שמאל לא תקבל עדשה
התוצאה של התוספת הזו תהיה שבשביל העין הימנית הקו הזה שמולה יהיה יותר רחב, במקום שהקו יעבור מ Q ל S הוא ימשך (רק לעין ימין- שרטוט צהוב)
במיזוג המרחב המיזוג נראה במקודת המפגש בין שני צירי הראיה.
P לא השתנה במצב הזה, אבל נקודת המפגש של Q שכרגע בשביל עין ימין יושב רחוק יותר ובעין שמאל הוא קרוב יותר, שתי הנקודות הללו נפגשות במרחב, הנקודה הצהובה היא נקודת המפגש של שני צירי ההקרנה,
אותה נקודה נראת בשתי נקודות שונות בשתי העיניים, והוא רואה אותן איפה שנקודת המפגש (כמו בסטריואופסיס)
הנקודה Q תראה עכשיו יותר קרוב, מקודם היא הייתה על הלוח עצמו
אם נמשיך את קו הS הם יפגשו מעל הציור
כך שכרגע שהלוח הזה (פרלל פליין), לא נראה ישר, אלא הוא נראה באלכסון, צד אחד קרוב והשני יותר רחוק, והקו עובר דרך P
זו תחושה של שינוי במרחקים שלא קיימת במציאות (כמו היימס רום), זה גורם לעיניים לחשוב שמשהו קיים במקום אחר ע"י הפגשה של צירי הראיה במקומות שונים.
ניתן להזמין את התחושה הזו ע"י גאומטריה פשוטה לכן נקראת, דה גיאומטריק אפקט.
התחושה הזו חזקה מאוד, והיא אמיתית.
ישנה דרך נוספת לגרום לאותה תחושה וזה יהיה ע"י פריזמות בבייס מסוים רק בעין אחת.
הצד שמקבל את ההגדלה יראה יותר רחוק, והצד שמקבל את ההגדלה יהיה יותר קרוב.
לכן עדשה אופתלמית יכולה לגרום להטיה של דברים וזה יהיה במרחק גם לגבי קירות, רצפה ודברים אחרים.
אם נשים את העדשה על העין השמאלית הצד הימני יהיה יותר קרוב והצד השמאלי יהיה יותר רחוק.
אם נשים את אותה העדשה על שתי העיניים, נגדיל גם עבור עין ימין וגם עבור עין שמאל וסך הכל אין הטיה יש רק הגדלה, הקו יותר רחב אבל לא תהיה הטיה.
לכן תיקונים אסטיגמטיים בשתי העיניים יותר סבילים מאשר תיקון רק בעין אחת.
אם נשים את העדשה הזו רק על העין ימין, ובמקום להגדיל במרידאן האופקי נגדיל במרידאן האנכי: pl +3.00 X 180
נצפה שלא יקרה כלום כי למרידאן האנכי אין משמעות בקו, אך זה לא מה שקורה
אם נשים עדשה על עין ימין שמגדילה את המרידיאן האנכי, התוצאה תהיה כאילו שמנו עדשה שמגדילה במרידאן האופקי בעין שמאל. במקום הטיה אלכסונית כמו שהייתה לנו קודם, נראה הטיה הפוכה.
ההטייה היא במישור האופקי, כמו שהיה במקרה הראשון
העוצמה של התחושה הזו, זהה למקרה הראשון
התופעה הזו נקראת the induced effect
לא ניתן להסביר תופעה זו בציורים
ההסברים לתופעה הם (דר' שריידר טוען שאף אחד מהם לא משכנע):
ם ם L R
ברמה המרחבית תחושות של עומק נובעות מרטינל דיספריטי BI מרחיק BO מקרב
אך ישנם שינויים תפיסתיים גם בעקבות BD או BU
שבודקים סטריואופסיס בודקים רק דיספריטי רק של BI או BO והסיבה היא שהעולם שלנו הוא אופקי ולא אנכי
המערכת התפיסתית שלנו בקורטקס לא בנויה לפרש במידה כזו או אחרת אינפורמציה של דיספריטי במישור האנכי (דיספריטי אנכי לא גורם לסטריואופסיס לא גורם לתחושה של עומק.
שהמערכת נתקלת בדיס פריטי אנכי, תעשה בעין עיבוד של האינפורמציה כדי לתת לזה משמעות, השאלה היא מה התהליך הזה שבסופו של דבר גורם לאינדיוסט אפקט.
איך המנגנון מגיע לפרוש משמעות על סמך אינפורמציה שלו יודע מה לעשות איתה?
אם ניקח את הריבוע שנראה ע"י עין ימין ונגדיל אותו במרידאן האנכי, נראה מלבן במקום ריבוע בעין ימין, ועדיין ריבוע בעין שמאל
המערכת לא יודעת מה לעשות עם הדיספריטי הזה
לכן אם זה יותר גדול בעין ימין, הוא יסיק שזה יותר קטן בעין שמאל
לכן במקום להגדיל את הריבוע של עין ימין במרידיאן האנכי, במקום לפרש הגדלה, זה יפרש כאילו הקטנו את המרידיאן האנכי של עין שמאל
זה קורה משום שהמערכת מעדיפה להתייחס אל הגדלה אופקית ולא הגדלה אנכית
בשרטוט הקודם האנכי גדל יותר מהאופקי
ואילו כאן האופקי גדול יותר מהאנכי
יחסית זה אותו דבר
בעין שמאל יחסית הריבוע יותר גדול במרידיאן האופקי, העין השמאלית כרגע יודעת מה לעשות עם מרידיאן אופקי שגדול יותר מהאנכי, לכן תפעיל את הגאומטריק אפקט
זה יראה כאילו שמנו את העדשה שמגדילה במרידאן האופקי בעין שמאל (הקו יראה באלכסון הפוך לשרטוט למעלה)
במקרה שנוצרת בעיה כזו בגלל משקפי ראיה, על הנבדק יהיה להתרגל לזה, במשך הזמן המוח יעשה שינוי תפיסתי כדי לראות דברים נכון.
אם ניקח הגדלה במרידיאן האופקי של עין ימין, והגדלה בעין שמאל של המרידיאן האופקי, לא יקרה כלום משום שהגאומטריק אפקט פועל פעמיים וזה מתקזז.
לכן במרשמים סימטריים ההפרעה היא פחות חמורה
מה שיגרום להרבה הפרעה זה הגדלה במרידאן האופקי בעין אחת, והגדלה באנכי בעין השניה, ואז זה בעצם הגדלה גדולה בעין אחת.
זה מה שהיה קורה אחרי ניתוחי קטרקט, שהצילינדר לפעמים בגלל המתח של התפרים היה משתנה מעם הכלל לנגד הכלל או להפך כיום
שהנבדקים קיבלו משקפיים חדשים הם ראו שהכל נוטה, ושמלבנים נראים בצורת טרפז מוטה.
ההפרעה הגדולה ביותר היא אולי שהצילינדר אלכסוני, וההגדלה או הקטנה היא בזווית אלכסונית ואז רואים את הרצפה שיורדת באלכסון מסויים מה שמפריע מאוד.
הפרשים של אפילו חצי אחוז הגדלה או הקטנה (בערך מדיופטר אחד) עלולים לגרום לתופעה של גאומטריק אפקט.
אותה תופעה של גאומטריק אפקט תהיה אם במקום להגדיל במרידאן האופקי בעין ימין, נקטין את המרידאן האופקי בעין שמאל.
לכן התופעה הזו לא נגרמת רק בעדשות פלוס אלא גם במינוס או בצילינדר שלילי.
אם נגדיל את המרידיאן האופקי בעין ימין וגם את המרידיאן האנכי בעין ימין: נגיד +3.00 SPH כך שאנחנו גורמים גם להגדלה וגם להפחתה- אינדוסד ורידוס אפקט, אילו הפכים כך שהכל מתקזז.
לכך במצב בו הנבדק מקבל תיקון אניסופטרופי של +3.00 בעין אחת ו -3.00 שניה לא יראה דמות אלכסונית, אלא רואה דמות קטנה ודמות גדולה, ולא ניתן למזג דמויות בעלי גדלים שונים.
