שעור אופטומטריה, Best sphere בבדיקה הסובייקטיבית, דר. שריידר 4
בשלב הראשון של הבדיקה הסובייקטיבית ההנחה היא שהנבדק מיופי בגלל מרחק הבדיקה של הרטינוסקופיה. כרגע אנחנו בבסט ספיר- ביניים! זה עדיין לא ספר סופי כי הצילינדר לא מתוקן. ההנחה האופרטיבית (שעל בסיס זה אנחנו עומדים לפעול) היא שהנבדק לא מתוקן בצילינדר שלו לא באקסיס ולא בכוח, כך שלא יגיע לחדות ראיה מרבית
(זו לא בדיקת חדות) בנוסף ההנחה היא שישנה טעות שדרוש לתקן, לכן כדי לתקן את המצב הזה אנחנו חייבים להעביר את עיגול מיעוט הטשטוש לרשתית. אסור שהנבדק יישאר מיופי, במידה והנבדק צעיר, אם הוא מפעיל קצת אקומודציה זה לא מפריע לנו, לכן השלב הבא של הבדיקה נקרא שלב גירוי אקומודציה (אקומודציה טובה כאן) מוסיפים מינוס עד שזה לא משפר את החדות. מוסיפים מינוס עד שהראיה לא משתפרת, מוסיפים עוד קצת מינוס כי הוא יעשה אקומודציה ויחזיר את עיגול מיעוט הטשטוש לרשתית וכך בטוח לא יהיה מיופ. אקומודציה כאן טובה, היא מבטיחה שהנבדק לא מיופ. מסדרים את האקסיס והכוח…. אחרי שתיקנו זאת, הצילינדר מתוקן שתי המרידיאנים באותו מקום, ועכשיו אנחנו בשלב שאולי מעט יותר או פחות או בכלל לא, הנבדק עושה קצת אקומודציה, אחרי התיקון הצילינדרי נערפל אותו כדי לשחרר את האקומודציה הזו, ואז מובילים אותו בחזרה עם הורדת הפלוס של הערפול כדי להביא אותו לספר הסופי MPMVA, בשלב הסופי נוריד אותו מהאקומודציה עד לקבלת החדות הטובה ביותר שניתן לקבל.
אם יש פרסביופ הוא לא יכול לעשות אקומודציה לפני תיקון האקסיס והכוח אבל זה לא מפריע משום שעולים במינוס מהרטינוסקופיה, שאנחנו מגיעים לבסט ספיר במקום להוסיף מינוס והוא יגיד שזה יותר טוב, הוא יגיד שזה פוגע בראיה, ואז אנחנו יודעים שזה יותר מדי, אבל אז אנחנו יודעים שבלי המינוס רבע הזה הCOLC על הרשתית והוא לא מיופ.
לאחר הבדיקה הסובייקטיבית החד עינית, במידה והנבדק לא משיג ראיה סבירה (בסביבות6/7.5 6/9) נעשה פיינהול, כדי לוודא אם יש מקום לשיפור אופטי. בכל מקרה פיינהול מפחית את כמות האור ולא יכול לגרום לחדות של 6/6 או יותר מזה, משום שיש מעט מדי אור. אם הנבדק הגיע לח"ר טובה יותר מ 6/9 או 6/7.5 זה לא ישפר, לכן אין טעם לבצע את הבדיקה. הפיינהול מיועד רק למקרים בהם הח"ר היא פחות מהח"ר הסבירה.
אחרי שתי הבדיקות הסובייקיטביות החד עינית נעשו binocular balance, הדרך התקנית היא 3B.D בעין ימין ו3B.U בעין שמאל, העין הימנית תמיד אמורה לראות שורה עליונה!!!
לפעמים הנבדק מסרב לראות שתי דמויות או לא מסוגל לראות שתי דמויות, במקרה זה נוציא את הפריזמות ונעשה את הבלנס כמו מבחן כיסוי (כל פעם נכסה עין אחרת ונשאל מה יותר ברור), שעדיין יעשה בתנאים של ערפול. B.B מתבצע רק שהנבדק מעורפל.
ישנם מצבים בהם הנבדק לא רואה שתי דמויות עם הפריזמות מכיוון שהוא ממזג את הדמויות, לדוגמה: אם יש לו right hyper במידה גדולה, העין הימנית רוצה להיות למעלה, הפריזמות אכן העלו את הדמות של העין הימנית- זה עוזר לו למזג ואז לא ניתן לבצע את הבדיקה. אם הוא אומר לנו שהדמויות התמזגו, ניתן להחליף את הפריזמות- B.D לעין שמאל, ו B.Uלעין ימין, רק במקרים בהם הנבדק אמר שהוא מיזג!!!
אחרי הבדיקה הסובייקטיבית נבצע בדיקות למערכת הדו עינית- פוריה יתרות מיזוג ויתרות מיזוג ורטיקלית (לרחוק)
כל הבדיקות לקרוב חוץ מFCC מתבצעות באור מלא, לכן נבצע את הבדיקות לרחוק באור עמום ובאותו אור נבצע FCC ואחרי הFCC נדליק אור מלא ואותו נשאיר עד סוף הבדיקה.
משום שהראיה מקרוב טומנת בתוכה צורך באקומודציה, התכנסות ויחס בינהם, לפעמים נקבל הפרעות תפקודיות. לכן נבצע בדיקות שמודדות את היכולות הללו.
הבדיקות האלה הן: פוריה, יתרות מיזוג B.I ו B.O, NRA ַ PRA ניתן לבדוק גם amplitude of accommodation (אבל היא לא חיונית). בדיקה זו מעמיסה על הנבדק אבל נבצע אותה במידה ואנחנו חושבים שזה ייתן לנו מידע חיוני על שתי העיניים: לפעמים יש תועלת בהשוואה בין שתי העיניים, במקרה ואין עיניים שונות מבחינת חדות או תפקוד, נרצה בכל זאת לראות מה ההבדל בין שתי העיניים. אם הממצא שונה מאוד בין שתי העיניים (יותר מ10% הבדל).