שעור אופטומטריה, שיטות בדיקה נוספות, דר. שריידר
שיטות נוספות
1) 3 click blur- טכניקה זו מיושמת בסוף הבדיקה הסובייקטיבית החד עינית והדו עינית, מטרתה למנוע תיקון שיהיה מינוס יתר. התיאוריה היא שאם אנחנו משיגים ח"ר של 6/6 ומערפלים את השורה הזו ב0.75D שאלו שלושת הקליקים, השורה הזו תהיה מטושטשת לחלוטין. אם היא לא מטושטשת לחלוטין יש חשש שקיים תיקון של אובר מינוס ויש לטפל בכך.
יש לזכור שישנם הבדלים אינדווידואלים וייתכן מאוד שגם שני קליקים ואולי אפילו קליק אחד יטשטשו לגמרי וזו לא אינדיקציה שצריך להוסיף מינוס (אם שלושה מטשטשים לגמרי וזו הנורמה, אם שני קליקים מטשטשים לגמרי אולי צריך להוסיף מינוס כדי להגיע למצב בו השלושה יטשטשו- אך זה לא כך).
לא נסתמך על שיטה זו לחלוטין אלא נפעיל שיקול דעת.
זו טכניקה נוספת שעומדת לרשותנו, וניתן להשתמש בה בשעת הצורך.
2) שיטת humphriss- זו שיטה לבדיקה חד עינית.
ידוע לנו שהעין הבודדת לפעמים מתנהגת באופן לא צפוי, משום שאנחנו בודקים אותה היא בודדת. מדוע אנחנו בודקים עין בודדת שבאופן רגיל אנחנו מתפקדים באופן דו עיני? המפריס פיתח שיטה המאפשרת בדיקה של העין הבודדת כששתי העיניים פקוחות- בדיקה חד עינית בתנאים דו עיניים.
אם לנבדק יש ציקלופוריה או ציקלוטרופיה- העין הבודדת מסובבת, בתנאים דו עיניים היא צריכה להתיישר.
לכן יש תועלת בבדיקה שמאפשרת בדיקה חד עינית בתנאים דו עיניים.
עלינו למצוא מצב במצד אחד העין הנבדקת מקבלת את ההחלטות- מה יותר ברור הראשון או השני, והעין השניה לא משתתפת בהחלטה הזו, ומצד שני העין הלא נבדקת קיימת וגורמת לראיה דו עינית מסוימת, דוגמה:
אם נפקח את שתי העיניים ושתיהן רואות טוב, גילו צילינדר בעין אחת ואין לנו אפשרות לדעת אם העין שאנחנו בודקים אם זו היא שמקבלת את ההחלטות או לא- הכל יראה לה אותו דבר.
אם נטשטש את העין שלא נבדקת יותר מדי, היא בעצם כאילו לא קיימת, היא לא גורמת כלל למצב דו עיני ואז הבדיקה חוזרת להיות חד עינית. צריך למצוא את שביל הזהב בו העין הלא נבדקת מטושטשת אבל לא יותר מדי.
לפי המפריס המצב הזה קיים כשהעין הלא נבדקת מעורפלת ב0.75D, העין נבדקת מקבלת את ההחלטות אבל העין השניה לא מחוץ למשחק.
עושים בדיקה חד עינית בשתי העיניים, נעשה בינוקולר בלנס, יש לנו רפרקציה מוגמרת וסופית כביכול, לפי המפריס עכשיו נערפל את העין השמאלית ב0.75D נציג שורה של 6/9 או 6/12 וחוזרים שוב על הJCC (יש תנאים דו עיניים אבל העין הימנית מקבלת את ההחלטות) בודקים אקסיס ובודקים כח ורואים אם יש הבדל.
אם יש הבדל לפי המפריס פועלים על פי התוצאה החדשה שמצאנו.
אחרי שבדקנו את עין ימין נערפל את עין ימין, נוריד את הערפול מעין שמאל ונבדוק שם JCC, אחרי שבדקנו כל עין לחוד נעשה בינוקולר בנלס (רק אם היה שינוי משמעותי).
לפי המפריס מותר לעשות את הוריאציה של הבדיקה הזו גם בבדיקה מקרוב., אך זה בעייתי יותר.
שיטה המפריס תהיה יעילה לרחוק ב3 מקרים:
1) התוצאה החד עינית לא מניחה את הדעת- התגובות של הנבדק אינן אמינות.
2) כשיש חשש לציקלופוריה או ציקלוטרופיה. במקרה זה האקסיס בוודאי ואולי הכח ישתנה בהתאם בתנאים דו עיניים לעומת חד עיניים.
3) Latent nystagmus מקרה מיוחד בו חייבים להשתמש בשיטת המפריס אחרת לא נוכל להמשיך בבדיקה.
לייטנט- סמוי
ניסטגמוס הוא מצב בו העיניים מרצדות ללא הפסק כפעולה שאינה רצונית עקב אינפורמציה ויזואלית לקויה ביותר, בגיל צעיר מאוד. ניסטגמוס מתפתח בחודשים הראשונים של החיים ולא יתפתח אחרי שהמערכת כבר בנויה (חוץ מטראומה נוירולוגית או פעולות נוירולוגיות שונות שיכולות לגרום לניסטגמוס).
כיוון, עוצמה, השפעה, גורם הריצוד- כל אלו משתנים.
סוג זה מופיע רק כשעין אחת סגורה, בתנאים דו עיניים זה לא קיים או אולי קיים במידה קטנה ביותר, הניסטגמוס מתקיים רק שמכסים עין אחת או שהראיה הדו עינית מתערערת, הניסטגמוס בעצם סמוי (העין מתחת לכיסוי גם מרצדת שמכסים)
הניסטגמוס עצמו לפעמים פוגע בחדות הראיה במידה דרמטית, לא נדיר שהמערכת הדו עינית יכולה להגיע לראיה טובה מאוד של 6/7.5 ואולי אפילו 6/6 ושמכסים עין החדות יורדת ל6/60 ואפילו פחות בזמן שהיא מתוקנת.
במצב זה בלתי אפשרי לבדוק סובייקטיבית חד עיני, ברגע שמכסים עין אחת העין השניה לא תקבל חדות ראיה והיא לא יכולה להבחין בין מצבים שונים מכיוון שהיא מרצדת. הדרך היחידה היא לפקוח את העין השניה, ויהיה ניתן לעשות זאת באמצעות המפריס.
במקרים אלו אם אנחנו נערפל את אחת העיניים אבל נשאיר אותה פקוחה, נוכל להשיג מצב בו הניסטגמוס אינו מתבטא ואז יהיה ניתן לבדוק את שתי העיניים בנפרד, לפי השיטה הזו.
איפה נתחיל את הבדיקה, הרי הפמריס מגיע אחרי התיקון, איך ניתן לתקן כאן אם יש ניסטגמוס חד עיני?
נשתמש ברטינוסקופ שעושים בתנאים דו עיניים, כך נקבל את הרפרקציה הסבירה ועל בסיס זה נעשה המפריס.
הערפול של +0.75 אינו חד משמעי, במקרים אלו מעניין לראות שאם האדם מתוקן ומתחילים להוסיף + לעין אחת, בשלב מסוים הניסטגמוס יתחיל, מכיוון שהעין שמקבלת את הפלוס מתערפלת במידה כזו שהיא כאילו מכוסה והניסטגמוס מתחיל. בד"כ מדובר בסביבות +1.50 – +1.75, ברגע שנוריד את הפלוס זה נרגע.
במצב זה נתחיל להוסיף פלוס, נראה שהניסטגמוס מתחיל, ואז להוריד פלוס עד שהניסטגמוס נרגע, לא נרצה להוריד יותר מדי פלוס כדי שהוא עדיין יהיה מעורפל.
אם מגיע פציינט עם משקפיים נשתמש בתחילת הבדיקה במשקפיים הקודמים שלו.