על ידי Palm - optometrist | פבר 25, 2012 | עוד..
רטינוסקופיה דינמית near dainamic retinoskopy ניר דינמיק רטינוסקופיה
מטרה לא אחידה
יש 5 טכניקות של רטינוסקופיה דינמית- למטרות שונות.
בעיתון OEP.org כתוב מאמר שפורסם השנה ע"י ד"ר קוזלו על הנושא של רטינוסקופיה דינמית.
יש מס' טכניקות שהתפתחו בשנים האחרונות, כל אחת מהן הומצאה ע"י אדם אחר ולרוב למטרות שונות
יש להתאים את הבדיקה שעונה לשאלה שהתעוררה אצלנו
אין דרך אחת נכונה או טובה יותר
בכל האופציות יותר קל לראות ולוודא את התוצאה עם רטינוסקופ שמקרין אור עגול (spot), לעומת הרטינוסקופ פס (שיש לנו).
MEM של ד"ר הרולד היינס
נוט רטינוסקופי- של ד"ר נט
OEP הבדיקה מקרוב, הם נתנו מספרים לשיטות שלהם, כדי להשליט את השוני בין שיטתם לשיטה הרגילה
בל רטינוסקופי- של ריצרד
בדיקת מתח סטרס פוינט קוברט קרסקין
Book retinoscopy של ד"ר גרלד
MEM monocular estimation
פותח ע"י הרולד היינס
מטרת הבדיקה- למצוא במרחב את המיקום של האק' לעומת המיקום של קנוורגנציה.
כיום אנחנו אומרים שזה מודדת את הLAG, אם הLAG הוא שלילי קוראים לזה LEAT
איפה הפציינט ממקמם את האק' שלו בציר Z לעומת מיקום הקנוורגנציה שלו
יש 3 אופציות מבחינה מרחבית:
1) האופציה המועדפת- אק' נמצאת אחרי קנוורגנציה כי זה משיג ח"ר טובה עם פחות מאמץ (עובדים פחות ומשיגים אותו דבר).
2) אופציה טובה אבל פחות מועדפת אק' וקנוורגנציה נמצאים באותו מישור
3) למקם אק' לפני קנוורגנציה- עדיין רואים ברור, אבל עושים יותר עבודה ממה שהמרחק דורש.
כל אדם פועל באופן שונה, מסיבות סביבתיות גנטיוץ, מאמץ, מתח וכו', אנחנו בודקים לא מה הוא צריך או רוצה לעשות, אלא מה הוא עושה.
יש סדרת כרטיסים שמדביקים לרטינו' עם חלון באמצע (עגול או מרובע) יש אותיות או תמונות.
אותיות או מספרים אמורים להיות כרטיסים בין 6/120 עד 6/9 עם המיקום של הכרטיס בודקים קרוב עד כמה שניתן לציר הראיה של הפציינט, הוא מסתכל כמעט בדיוק לרטינו'
את הבדיקה מתחילים לדעת הרוב ב40 ס"מ, ולדעת מיעוט (אחרי שהרולד היינס פיתח זאת אחרים המשיכו בדרכים שונות)
מרחק נוסף- הרמן דיסטנס- יש כאלה שבודקים במרחק של המרפק. פיזיולוג שעבד עם אופטומטריסטים המציא זאת
הוא עשה הרבה בדיקות ארגונומיות בזמנו, הוא קבע ומצא במחקר שמרחק אופטימלי לכל אדם בעבודה מקרוב, הוא לא מצא מרחק אחיד לכל אדם- כי אנשים מגיעים בגדלים שונים.
המרחק היה בין האגרוף צמוד לצמח, למרפק- זה היה המרחק האופטימלי, זה היעד לפי הבדיקות שלו, כאן אדם אמור לעבוד במצב הכי נוח.
אבל זו דעת מיעוט, לרוב עושים MEM ב40 ס"מ.
למרות שם הבדיק מונוקול אסטימיישן (הערכה!!!) בזמן הבדיקה שתי העיניים של הפציינט סגורות, ואם אנחנו יכולים בתור בודק גם לא נעצום עין אחת.
בודקים דרך התיקון הנכון שיש לפציינט, לכן אין עניין של צילינדר לא צפוי, אנחנו אמורים לקבל רפלקס עם
כמות התנועה וצבע רפלקס מעידים על כמות הדיופטר
ניקח עדשה, נשים אותה לפני עין אחת- ונבדוק לשניה אחת אם יש נטרול
אם ראינו עם ניקח עדשה יותר פלוס, ונגד ניקח יותר מינוס
נבדוק שניה ולא יותר כי הזמן שלוקח להשלים תגובה אק' הוא
להתחיל שליש שניה
להשלים את זה עוד שני שליש
לכן לוקח שניה להגיב, ולא ניתן לו את השניה
אנחנו לא משנים את המצב שלו, אלא רוצים לבדוק מה הוא עושה, ולא איך הוא מגיב לבדיקה שלנו
לכן אובייקטיבית זה מודד את הLAG
אומרים שהFCC זו מדידה סובייקטיבית של הLAG אבל זו טעות מוחלטת,
בFCC אנחנו מנסים למדוד כמה אק' הפציינט מוכן לשחרר בתנאים דו עיניים- הוא מגיב למה שאנחנו עושים, לא מה שהוא עושה באופן טבעי
אנחנו לא מודדים מה הוא עושה, אלא איך הוא מגיב- אנחנו משאירים לו את הפלוסים
זו לא מדידה ניטרלית של הlag שלו אלא איך הוא מגיב לעדשות שאנחנו שמים.
ניתן לקבל בבדיקת FCC +2.00, במיוחד לאדם שיש לו eso בגלל אק' מוגזמת הוא יכול לשחרר את זה
בMEM לא נוכל לקבל +2.00, לא ניתן לראות ברור עם לאג של שני דיופטר (שאלנו אותו בתחילת הבדיקה אם רואה ברור).
הFCC יכול להיות שווה או שונה לMEM
אחרי שסיימנו עם עין אחת נעבור לשניה, אנחנו אמורים לקבל אותה תוצאה. אם לא קיבלנו אותה תוצאה זה מעיד על כך שהתיקון שיש לשתי העיניים כבסיס לבדיקה שגוי, כי אין אק' שונה בשתי העיניים אז הבסיס היה שגוי
זה נותן עוד בקרה לבדיקה האובייקטיבית והסובייקטיבית שעשינו לרחוק.
יש מס' מחקרים שנעשו על הMEM והם נחשבים לאמינים מאוד
הבדיקה של NOTT הקדימה את הMEM
הוא המציא את הטכניקה שלו בשנות ה2- והרולד בשנות ה50
נוט דומה לאמיאמ אבל ללא עדשות בכלל
איך ניתן להעריך אק' לקנוורגנציה מקרוב
במקום עדשות הכרטיס קבוע ואנחנו מרחיקים או מקרבים את הרטינו'
בבדיקה יש כרטיס אחד בלבד- משתמשים בכרטיס אחד של 6/6
יתרון- לא צריך עדשות בכלל
חסרון- קשה לדייק, אי אפשר לדעת איפה אנחנו ממוקמים בדיוק מבחינת המרחק
אמיאמ ניתן לבדוק בכרטיסים שונים
באותיות גדולות נצפה למצוא מספרים גבוהים יותר של פלוס
עושים אק' כדי לזהות (רוצים לראות ברור במטרה לזהות)
אם זיהינו לא צריך לעשות יותר אק'
המטרה של אק היא לא לראות ברור אלא לזהות מה מולנו, ברגע שזה מספיק ברור כדי לזהות מפסיקים להפעיל אק'.
ברמה של 6/120 הפציינט עובד על רקגנישן אקיואיטי- זיהוי של צורה
ב6/6 המערכת שאנחנו בודקים היא רזולוציה- חייבים חדות מוחלטת כדי לזהות
אז יש הבדלים
זה לא אותו דבר שמשתמשים במטרות בגדלים שונים
נוט מוגבל יותר, אבל אם אין לנו עדשות נשתמש בה
OEP DINAMIC
קב' אופטומטריסטים מהמאה ה20, שניסו לעבור מאופטומטריה אופטית לאופטומטריה הוליסטית= התפתחותית, התנהגותית
אדם יכול לראות 6/6 ולא להיות מרוצה מזה, אם יש לו אינטרמיטנט אקסו טרופיה וכו'.
ראיה של 6/6 מרחוק לא חשובה, בעיקר אם מדובר בתלמידים, הריאה לקרוב חשובה יותר
הם המציאו סדרת בדיקות כדי לגלות התנהגות של בני אדם בתנאים שונים
עם איבוד של נתונים בסוף, בתנאי שעבדנו בדרך שלהם
בתור גישה הם ניצחו, אך לא בתור שיטה
בדיקה מס' 4 רטינוסקופיה מרחוק
בדיקה מס' רטינוסקופיה דינמית (סה"כ יש 21)
לנטו של בדיקת רטינוסקופיה מרחוק (אחרי כיול של המרחק) מוסיפים מספיק + כדי לקבל תנועת נגד
בד"כ זה ידרוש בסביבות +2 , כדי לקבל נגד ראשוני, תלוי במרחק שבו אנחנו עובדים
מרחק עבודה ב50 ס"מ, כרטיס עם אותיות בגודל 6/12, בתנועה אחידה הוריזונטלית סורקים את המרידיאן ה180
כל עין
בשלב זה אנחנו בתנועת נגד כי דאגנו לזה כהכנה
מורידים רבע סימולטנית בשתי העינים, עד לנטרול או תנועת עם
לפעמים זה עובד מנגד לעם, אם יש שלב של נטרול עוצרים
זה נחשב לנטרול גבוה- היי ניוטרל
רושמים את התוצאה- משמעות של תוצאה זו בOEP אין שום משמעות, בלי לקחת את כל יתר התוצאות ולהשוות אותן אחת לשניה (אין משמעות לבדיקה בודדת), למרות שלפעמים זה דומה לתוצאה של הFCC, כמה אק' הפציינט מוכן לשחרר (לפעמים זה דומה, אבל בדיקה בפני עצמה היא חסרת משמעות).
אם קיבלנו אי שיוויון בבדיקה הזו בין עין לעין, זה אומר שצריך לחזור לרטינוסקופיה כי טעינו, כי זה לא נכון.
אם היינו צריכים הרבה פלוס כדי לקבל תנועת נגד- טעינו
לבדיקה הזו יש יתרון אם בודקים אותה מיד אחרי רטינוסקופיה, ולפני סובייקטיבית
זה חוסך לנו זמן, כך לא נתחיל סובייקטיבית בעמדה שגויה.
בעיה כמעט בכל הבדיקות של EOP מעט מאוד מחקרים כדי לאמת את איכות ואמינות הבדיקה.
מדענית נוטים להשתמש בבדיקה זו, אבל חסרה תמיכה מחקרית
MEM ונוט בודקים מה הפציינט עושה באופן טבעי
EOP מס' 5, בודק כמה + הפציינט מקבל, מנסים להשפיע עליו ולבדוק כמה הוא מקבך
בל רטינוסקופיה
כיום החליפו את המטרה החליפו את זה בwolff want כדור אור מחזיק אור- שהפציינט מססתכל למטרה הוא רואה את הפרצוף שלו- שזו מטרת הפיקסציה
המטרה הישנה היא הפעמון- מתאים במיוחד לילדים כי זה משמיע רעש וכך הם פחות מאבדים ריכוז.
בבדיקה זו יש שני שלבים:
ניתן לקרב ולהרחיק את הפעמון וניתן לרשום את המרחק
בדיקה זו הומצאה ע"י ד"ר ויליאם הנרי ורוברנט אפל יחד (מזוהה יותר עם אפל) השינוי כאן בא בשני שלבים:
שלב ראשון- שלב טהור לבדיקת LAG, לא משתמשים בעדשות וגם לא באותיות, אלא דמות תלת מימדית שמחזירה את דמות הפציינט של הפרצוף- מעניין מאוד את הפציינט
מרחק עבודה- הרטינו' מתחיל ממרחק 50 ס"מ, מקרבים את המטרה- הפעמון או הכדור לפציינט
מודדים את ההפרש בין מיקום של קנוורגנציה ואק'
אבל מודדים מרחק ולא דיופטרים (הפציינט רואה מרחקים ולא דיופטרים)- זה תואם את מה שהפציינט עצמו חש ומרגיש
מלכתחילה לרוב צפוי, לאג- נעשה מינימום כדי להשיג מקסימום, לכן התנועה הצפויה היא תנועת עם
רצוי להבין זאת בתנועה מרחבית
קנוורגנציה על הפעמון, והאק' מאחורינו
לעומת מיקום האק' האלומות עוד לא הצטלבו לכן נראה תנועת עם
ברגע שנקרב נראה נטרול, ושנקרב עוד יותר נראה תנועת נגד
היות ואנחנו לא יודעים כמה האק' הייתה מאחורי הראש שלנו, אנחנו עדיין לא יודעים מה תהיה כמות הLAG
אחרי שקיבלנו נגד, נחזיר את הכדור אלינו עד שנראה תנועת עם או נטרול, ואז נתרגם את המרחק בס"מ בין שתי המדידות הללו לדיופטרים, ונדע מה כמות הLAG
ברע שרואים נגד האק' נמצאת לפנינו
הפער בס"מ בין שתי המדידות הללו הוא הLAG
הפציינט מסתכל על המטרה, הפעמון על הרטינו', והאק בהתחלה מאחורי הבודק
השלב השני-
אם לא מרוצים מהתוצאה- אולי זה מלכתחילה נגד, אולי הלאג מצומצם או שונה מהנורמה
ניקח עדשות לפני בדיקות אחרות: FCC NRA PRA
ושוב נבדוק רטינו' של בל
יתרונות הבדיקה- בשיטות אחרות אנחנו יכולים לתת המלצות מדו נותן בזמן אמת לבדוק את הרעיון של מה התוספת שרוצים לתת לו תיתן. שמנו את התיקון, ונבדוק מה קורה בבל רטינוסקופי, ניתן לבדוק אם זה עובד
טכנוקות אחרות בפרופטר רק נותנות המלצה
כאן ניתן לדעת שזה עובד בזמן אמת
על ידי Palm - optometrist | דצמ 22, 2011 | עוד..
יש מס' סוגים של תגובה אלרגית, הידועים כתגובות היפר סנסטיביות= רגישות יתר.
יש 4 סוגים של תגובה אלרגית המתחלקים לפי דרגת החומרה, ולפי הזמן שלוקח עד שהם מתחיל:
1) כשהגורם מופיע, גם התגובה של רגישות היתר תופיע מיד.
2) השהייה dilating reaction- הגורם מופיע אבל התגובה לא ממהרת לבוא.
היא יכולה להגיע אחרי רבע שעה, שעתיים ואפילו יום, לדוג: טיפות שמשתקות אקומודציה.
לפעמים אצל ילדים ישנה תגובה אלרגית או של רגישות יתר לטיפות, מה שמתבטא בשני מישורים:
• התנהגות מוזרה של הילד- הבעיה הזו חולפת מעצמה (קורה גם בתרופות אחרות כמו אנטיהיסטמינים) שולחים את הילד לישון ובבוקר הוא יקום בסדר.
• פריחה בעור ובעיקר בעור הפנים- הפריחה הזו עוברת לבד. אם יש צורך לטפל בזה, הטיפול הוא באנטיהיסטמין נוזלי דרך הפה, או טבלייה דרך הפה כמו, בנדרין או אניסטון, אפשר למרוח על הפנים קצת קורטיזון ללא מרשם (קורטיזון 10 בריכוז 0.1% או הידרו קורטיזון- אלו תרופות otc).
כמעט תמיד משתמשים בטיפות ציקלופנטולייט לשיתוק אקומודציה בריכוז של 1%, ו 0.5% אצל תינוקות- לכן לא צפויות תופעות לוואי קשות.
תופעות הפריחה האלרגית מתרחשת יחסית באחוזים מאוד נמוכים של 5% עד 10%
התגובה של העין לטיפות האלה באופן טבעי היא צריבה, לכן העין תמיד תראה מעט אדומה (מצב טבעי).
במקרה של ציקלופיגיה אצל ילדים- לא ידוע על מקרה ספרותי שבו טיפות הרחבה גרמו לסגירת זווית אצל ילדים, לילדים אין זווית צרה (אלא אם מדובר במקרה נדיר מאוד)- זווית צרה היא מחלה של מבוגרים.
תגובה של רגישות יתר שגורמת לתאי המאסט בקרנית לשחרר כימיקלית, שגורמים לתגובה דלקתית- אינפלמטורי ריספונס. מאפפיני דלקת- אודם נפחיות בצדקת וכדומה
הכימיקלים הללו שמופרשים מתאי המסט, הם בעיקר היסטמין, פרוטיאסים proteases וarachidonic acid.
החומרים הללו גורמים לאודם, אבל הסימן המובהק הוא עקצוץ. ישנה הפרשה שבעיקרה מיימית ודלילה.
אחד הסימנים של תגובה אלרגית- אין נפיחות של הבלוטות לפני האוזן
יש 3 סוגים של עין אדומה
אלרגי
נגיפי ויראלי
חיידקי
יש להבחין בינהם כי הטיפול שונה, למרות שאולי התושבה של הנבדק די דומה
אצל האלרגי זה מעקצץ- אבל זו תגובה סובייקטיבית ולא תמיד קל להבחין בין כאב לעקצוץ
בעיקר המראה של העין די דומה בין אלרגיה לויראלי, ולא תמיד קל להבחין בינהם.
יש דרכים נוספות להבחין, אבל אחת הדרכים היא שאם מדובר בנגיפי- נוטים לראות שיש נפיחות בבלוטות לפני האוזן- פרי אוריקולר לימפ נוט.
כדי למצוא את הבלוטות הללו יש להתיל בחלק התחתון של הרקה- בעצם הזייגומה, יורדים ומגיעים לחלק הבולט של העצם ממש ליד האוזן, יורדים ויש שקע- בלליטה של העצם יש שקע קטן, לפני שמתחילה הירידה- שם נמצאת הבלוטה, אם הבלוטה נפוחה אין שקע, וזה גם קצת כואב.
יש בלוטות נוספות למשל בצוואר ומאחורי האוזן, שהרופא מרגיש כדי להבין בין דלקת גרון ויראלית וחיידקית, זה לא תמיד חד משמעי
אם זה נפוח זה יותר ויראלי ונוטים לא לתת אנטיביוטיקה
בעין- רק הבלוטות שליד האוזן חשובות.
אם מישהו בא עם עין אדומה, נבדוק את הבלוטות- אם זה נפוח נוטה יותר לויראלי, אם לא נוטה יותר לאלרגי, זה לא תמיד חד משמעי ולא המאבחן היחיד (יש עוד בדיקות), אבל זה אחד החשובים.
במצבים הללו הקרנית כמעט תמיד נקיה- אין סטיינינג, אין תסנינים
הטיפול- לא מדובר במצב מסוכן
יש לברר ע"י שאלות מתאימות מה הגורם האלרגני, זה יכול להיות אבק, תמיסה לעדשות מגע, אבקנים באוויר, תמיסה לעין של חומר כימיקלי, איפור, נשאל איפה היה ומה עשה וכו'
נאמר לו להמנע משימוש בדבר שגרם לתגובה האלרגית.
קומפרסים קרים- מצרים את כלי הדם ומנמיכים את התגובה האלרגית הזו.
טיפות שמצרות את כלי הדם- כמו אזולין, סטילה, וייזין וכדומה.
יש טיפות שמצרות כלי דם ומאיטות את השחרור של ההיסטמינים הללו – אנטיהיסטמין, מפחיתי שחרור על הנוזלים, כמו decongestants ו vasoconstrictors.
יש תרופה נלוות שמונעת מתאי המסט לשחרר את ההיסטמינים וכדומה- התרופות הללו הן אנטי תאי מסט mast cell inhibitors- לתרופות הללו לוקח זמן עד שהן מתחילות לעבוד (בניגוד לאזולין או וייזין) לוקח אפילו מס' שבועות עד שזה עובד, לכן נשתמש בהן שמדובר באלרגיות כרוניות.
בנוסף דמעות מלאכותיות כשלעצמן לא מנמיכות את התגובה- זה רק מים, אבל זה מסיר את האלרגן. אם יש אבקנים אז דמעות מלאכותיות שוטפות יותר את האלרגנים מהעין, זה אמור לעזור ונותן תחושה טובה יותר למספר רגעים.
זה לא פתרון מושלם, אם באופן רגיל נותנים לאדם להשתמש בטיפות הללו פעמיים עד 3 ביום, לסובל מאלרגיה ניתן להשתמש בהן כל שעה.
3) יש סוג מיוחד של דלקת לחמית אלרגית עונתי מובהק- באביב או בפריחה של פרחים של עצי פרי ובמיוחד עצי זית.
פריחת עצי הזית מתרחשת לקראת תחילת הקיץ, הזיתים מופיעים לקראת סוף הקיץ, ואז מתחיל המסיק.
דלקת לחמית אלרגית נקראת vernal conjunctivitis
ורנל= מתייחס לאביב. זו תגובה בפני עצמה, עם הרבה תכונות יחודיות- מדובר בדלקת דו עיינית, כשההפרשה היא בעיקר של תאי אי-או-סינופילים, וקיימת יותר באזורים חמים (כמו גוש דן והשפלה) מאשר אזורים קרים.
זה פוגע יותר בגברים מנשים, כשהגיל הנפוץ יותר הוא בין גיל 3 עד גיל 25. שיא התגובה הוא אצל נוער גברי הוא בסביבות גיל 14-16 (אז רואים זאת יותר)
הדלקת גורמת לדברים הבאים:
עקצוץ קיצוני
הפרשה סמיכה וזה נוטה להיות כמו חבל- מעיין חוטים עבים
התגובה היא בעיקר בלחמית העפעפית- רואים פפילות רבות גדולות במיוחד, שטוחות עם מראה של חלוקי נחל cobblestone- זה מופיע רק בעפעף העליון ולא בתחתון.
בניגוד לדלקת לחמית אלרגית רגילה- הדלקת הזו עלולה לפגוע גם בקרנית, ומה שנרא זה מס' דברים:
1) נק' לבנות שנראות כמו ג'לטין- ליד הלימבוס העליון (על הקרנית אבל קרובים מאוד ללימבוס). הגושים הללו הם בעצם קבוצות גדולות של אי-או-סינופילים- הם נקראים הורנרס טרנטרס דוט 202
2) במקרים חמורים ביותר יש אולקוס- כיב בשליש העליון של הקרנית (זה נדיר), שהוא כנראה לא חיידקי, והכיב הזה בצורת מגן, לכן נקרא שילד אולסר מס' 203
הצורה הזו שעולה על השליש העליון של הקרנית שנויה במחלוקת- יש כאלה הטוענים שזה חיידקי, יש הטוענים שזה ויראלי, אלרגי- ומסיבות לא ידועות זה מקבל את הצורה הזו. לכן יש כאלו הנוטנים טיפול אניביוטי על סמך התיאוריה שטוענת שזה חיידקי, למרות שעד היום לא הוכח שזה אכן חידקי.
זה יכול לעבור וגם לא לעבור במשך הזמן, ויכול גם לרדת לאזור האישון ולהפריע לראיה.
כיוון שהמקרים החמורים מפריעים מאוד ונוטים לגרום לסינוורים וכאבי עיניים ולא בגלל הפיזור של האור דרך הקרנית, לפעמים רוצים להשקיט את העין לגמרי, ונוטנים טיפות ציקלופליגיות: כשמישהו מסנוור ואומר שזה כואב לו, עיקר הכאב נובע מפעילות הקשתית, המנגנון לא לגמרי מובן, אבל כנראה שתנודת הקשתית יותר מדי גורמת לתחושה של כאב, תוך כדי סינוור, לכן הטיפול יהיה להשקיט את הקשתית ע"י טיפות ציקלופליגיות- שמרחיבות את האישון, הקשתית לא זזה וזה משקיט את העניין, זה מסנוור את יוצאים לשמש- לכן לא יוצאים לשמש או סמים תחבושת.
אם זה חמור ולא סובל את האור- אנטיביוטיקה ציקלופיליגיה ושילן לישון
הטיפול בורנט קונג'טביטיס הוא קומפרסים קרים, הרבה לובריקנטים- גדמעות מלאכותיות, אנטי היסטמינים, מסט סל הינאביטורס.
ומישום שמדובר במקרים חמורים ניתן לתת טיפול סטרואידי- FML- קבוצה סטרואידים מהקלות, זה מקל, ניתן לקחת לתקופה יחסית ארוכה. אלו טיפות עיניים סטרואידיות, שלא כל כך דורמות לתופעות לוואי כמו סטרואידים כבדים יותר.
ניתן לקנות זאת בבית מרקחת פרטי!
על ידי Palm - optometrist | דצמ 22, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר
הטרוכרומיה אירידיס
לפני שקובעים שלמישהו יש (הטרוכרומיה אירידיס) קשתית בצבעים שונים, נבדוק בסליט למפ- לפעמים בשתי העיניים יש צבעים מעורבבים, רק שאזורי הפיגמנט בכל עין מסודרים בצורה שונה, מה שנותן תחושה שעין אחת יותר בהירה מהשניה, למרות שזה לא כך.
הטרוכרומיה אירידיס זה מצב פתולוגי!!!
העין הבהירה יותר = "הפגועה" לא אמורה להיות לקויה מבחינת ראיה.
ישנם שני מצבים בהם העצבוב טעה במסלול והגיע למקום לא נכון, מה שגורם לתופעות מוזרות. בד"כ זה המצב אחרי טראומה: עצב נפגע או נקטע, הוא צומח בחזרה ולא תמיד מוצא את המסלול הנכון, אם הוא סוטה קצת הנוירונים יגיעו למקום הלא נכון ויתרחשו תופעות מוזרות
דוג': דמעות תנין- בכי ללא הצדקה.
המערכת הפרה סימפטטית שולחת נוירונים אבל לא כולם מגיעים למקום הנכון
מכיוון שהמערכת הפרה סימפ' שולטת גם על בלוטת הדמעות וגם על בלוטות הרוק של הפה והגרון, במידה ויש טעות במסלול כאשר האדם אוכל ומגרה את בלוטות הרוק, הוא מתחיל לבכות.
גורמים: כל מה שפגע במערכת הפרה סימפ', או בגנגליון או קרוב אליו… שהנוירונים צומחים, חלק אמורים להגיע דווקא לבלוטות הרוק, וחלק אחר דווקא לבלוטות הדמעות… אבל אם קב' נוירונים טועים ובמקום להגיע לרוק הם מגיעים לבלוטת הדמעות, שהם מגורים ויש הוראה להוציא רוק הם מוציאים דמעות במקום.
דוג' נוספת: 188 marcus gunn gaw winking (
זה קשור לעפעפיים עצמם
מדובר בסטייה של הנוירונים המוטורים שהיו אמורים להגיע ללסת, וחלק מהם הגיע ללביטור. ואז כשהילד מזיז את הלסת שלו לצד אחד, פתאום עין אחת נפקחת. ברגע שהוא מזיז את הלסת לצד השני העפעף נסגר.
189) מיוקמיה
רעידה לא רצונית של שריר.
בעין מרגישים שהעפעף (העליון או התחתון או שניהם יחד) רועד למס' שניות עד 20 שניות, זה יכול לחזור שוב, ואין על זה שליטה.
התופעה שכיחה מאוד בעפעף אבל קיימת גם בזרוע, בכתף, בשוקיים או ברגליים.
זה לא מסוכן או מחמיר רק מפריע.
יש כנראה הפרעה שלא יודעים את מיקומה,
קלינית זה קורה יותר אצל אנשים שמתוחים נפשית.
יש כאלו שאומרים שטיפות אנטיהיסטמיניות עוזרות- עושים זאת רק במקרים חמורים (אבל לא ברור אם זה באמת עוזר או לא).
הרעידה עצמה היא בשריר האורביקולריס, לפי הספרים זה נגרם ממתח, תשישות, עייפות מוגברת, חוסר שינה.
הטיפול הוא להרגיע את המטופל
יש אנטיהיסטמין ספציפי שמומלץ לטיפול והוא ליבוסטין 190 (נקרא גם ליבוקבסטין)- הוא מרגיע את המיוקמיה.
191) אקטרופיין בד"כ מתרחש יותר בעפעף התחתון.
איבוד של הטונוס באורביקולריס גורם לעפעף התחתון לפנות כלפי חוץ ולאבד את המגע שלו עם כדור העין. הפונקטה גם כן נוטה להיות כלפי חוץ, בניגוד למצב הטבעי בו הפונקטה חייבת להיות צמודה לגלגל העין, וכך היא שואבת את הדמעות. יחד עם העפעף שפונה כלפי חוץ, יש גם דמעות שנוזלות על הפנים.
לעיתים קרובות, זה משני או קורה יחד עם שיתוק של עצב מס' 7- פסיאליס (האורביקולריס מופעל ע"י עצב 7, ואם הוא משותק עלול להיות אקטרופיין).
אקטרופיין שכיח מאוד בגיל הזקנה- השריר עצמו מאבד את הטונוס. בעבר זה היה נקרא סינייל אקטרופיין. אין לזה טיפול טוב, אבל יש שני שלבים לטיפול:
במצב קל- המטופל מסתפק בדמעות מלאכותיות כדי להרטיב את הקרנית, ומשחה בלילה. עצם הפניה של העףע כלפי חוץ לא מסוכנת, מה שמסוכן זה שהקרנית לא באה במגע עם דמעות, היא מתייבשת ובסופו של דבר עלול להתרחש איבוד של הקרנית.
השלב השני במצב חמור יותר- יש לקחת פלסטר ולהדביק את העפעף, בעצם לסגור את העיניים הרמטית במשך השינה.
במקרים מסוימים ניתן לנתח, אבל זה לא ניתוח קל.
Entropion
העפעף מתגלגל פנימה. בד"כ מתרחש בעפעף התחתון
יש מס' סוגים:
• השכיח ביותר הוא מזקנה, ונקרא גם involutional (אינבולוט= רקמה שמתהפכת לתוך עצמה).
• מלידה congenital. בד"כ מתרחש יותר בעפעף העליון.
• אחרי טראומה- הרקמה מצטלקת, ואז העפעף מקבל צורה שונה, נקרא גם cicatricial
(cicatrix זה התהליך הצלקתי).
• Spastic האורביקולריס מופעל במידה מוגזמת (כמו ספאזם). במקרים חמורים זה יטופל ע"י בוטוקוס או חומר דומה במטרה לשתק את השריר.
הבעיה עצמה היא שהריסים משפשפים את הקרנית והלחמית. זה יכול להיות חמור עד כדי כך שהקרנית תאבד את תחושתה.
הטיפול באנטרופיין הוא ניתוח.
באופן זמני אפשר פשוט לגלגל את העפעף חזרה החוצה, מה שמביא למעט הקלה.
מערכת הדמעות והניקוז
193) canaliculitis
איטיס- דלקת של הקונליקולה. זו התעלה שמתחילה מהפונקטה ועוברת עד השקית הלקרימלית. אם זה מערב את הצינור עצמו, הפונקטה עצמה גם כן מעורבת. התופעה הספציפית הזו בפונקטה נקראת pouting puncta (פאוט= הבעת פנים זועפת).
זה בד"כ חיידקי או נגיפי, לעיתים רחוקות זה פטרייתי. זה כואב
אבחנה טובה- לגעת עם האצבע באזור ליד הפונקטה, ואז זה גורם לנבדק כאב
יש לזה מאפיינים של דלקת: אדום, חם, מוגלתי, נפוח.
אם זה חיידקי יוציא יותר מוגלה ואם זה נגיפי יהיה מימי יותר.
הטיפול נעשה בשלבים: יש להוציא את המוגלה ע"י לחץ. זה גם אבחנתי, אם לוחצים מתחת לפונקטה והיא משפריצה מוגלה.
בנוסף קומפרסים חמים
אנטיביוטיקה דרך הפה- אם זה חיידקי (טיפות לא נכנסות מספיק כדי לטפל בבעיה).
או הזרקת אנטיביוטיקה דרך הפונקטה.
המצב הזה מאוד לא נעים, לכן מטפלים בזה באגרסיביות.
195) דקריוסיסטייטיס-
דקריו מתאר את מערכת הניקוז של הדמעות
זו דלקת או זיהום של השקית הלקרימלית.
בד"כ הזיהום הזה נובע מחיידקים או מסתימה של הזרימה של הדמעות. אם הדמעות נסתמות ואין להם מעבר טוב, הם מתכווצים והרבה יותר קל לזהם את האזור הזה. אצל תינוקות בשבועות הראשונים של החיים, המפתח של צינור הניקוז לא הושלם (הם נולדים עם צינור שלא חלול לגמרי), לכן זה שכיח ביותר אם לא כמעט אצל כל תינוק, לאחר מס' שבועות שהדמעות מתחילות לזרום, יש דמעת בעין אחת שזה בעצם סתימה של הניקוז ולדמעות אין מקום להתנקז, לכן זה נשפך על הפנים.
במשך הזמן זה משתפר
הטיפול הנכון הוא לנקות את האיזור עם צמר גפן רטוב, לעשות מסז' לאיזור הזה עם לחץ כלפי מעלה לכיוון הפונקטה (מלמעלה למטה) וכך גם בעפעף העליון.
שימוש באנטיביוטיקה עקרונית לא רצוי, לא נרצה שהתינוק כבר יתחיל להסתגל לאנטיביוטיקה ויתחיל לפתח חיידקים שעמידים נגדה.
עדיף לטפל בהיגיינה טובה, אם הזיהומים עלול קלים הם עוברים במהירות שמנקים את האיזור.
בד"כ זה יעבור תוך מס' שבועות עד גיל חודשיים שלושה. אם זה נמשך עד גיל שנה פלוס יש מקום לבירור.
הדיעה הרווחת היא לעשות את כל המאמצים כדי שזה יחלוף בעצמו, ישנה סכנה שמנסים לפתוח את הניקוז הזה. יש סיכוי לפתוח בצינור עצמו, מה שבסופו של דבר פוגע ולא עוזר.
סתימה של הניקוז אצל תינוקות היא לא זיהום של הקשית זה רק סתימה ולא מסוכן.
אם השקית מזוהמת ממש, האזור שנמצא הרבה מתחת לפונקטה, נראה נפיחות שנמצאת ליד האף ולא כל כך ליד העין (השקית הרבה יותר נמוכה מהעין), זה כואב ממש ולזיהום כרגע יש יכולת כניסה לסינוסים של האף, ומשם יכול להגיע אחורה ויכול לגרום לאורביטל צילוליטיס וזה מצב מסוכן.
הדמעת הבלתי נשלטת במקרים אלו (בין אם מדובר בדמעת שהניקוז סתום או שיש אקטרופיין) נקראת epiphora= דמעת בלתי נשלטת.
194) דקריואנדנדיס
זיהום או דלקת (דלקת מדויק יותר) של הבלוטה הלקרימלית, לא שייך למערכת הניקוז
הבלוטה הלקרימלית שוכנת בצד הטמפורלי עליון של הארובה, יש לה שתי אונות. זה יכול להיות חיידקי או נגיפי, אבל לעיתים קרובות זה יותר דלקתי על רקע אוטואימוני- במקרים אלו זה מלווה במחלות סיסטמיות כמו sarcoid, tuberculosis, leukemia
הטיפול: מכיוון שבמקרים שזה לא חיידקי או נגיפי, אם זה רק דלקתי הטיפול יהיה בקומפרסים חמים ומשכחי כאבים.
מה שמאפיין את הדקריואנדניידיס היא הנטייה לתקוף ואז להרפות וכך חוזר חלילה, מה שנקרא waxes and wanes (משהו שמכה ונעלם ואז חוזר על עצמו).
ישנן מס' מחלות שיש להן את הנטיה הזו.
לחמית
העין ובעיקר הלחמית יכולות להגיב רק במס' דרכים מצומצם. שניים מהדרכים הללו הן פפילות ופוליקולות (196+ 197), יש מצבים ששניהם קיימים יחד והם די דומים ומעורבים אחד בשני.
פלקול- גוף שיכול להיות פיזיולוגי או פתולוגי שבו הלחמית הפלפיברית מפתחת ציסטות שקופות עם כלי דם בבסיס, ניתן לראות את כלי הדם הללו עולים גם על צידי הציסטה.
זו לא מחלה לכשעצמה, אלא ביטוי למשהו אחר (כמו מחלה או משהו אחר, ואז התגובה של הלחמית היא לפתח פוליקולות. הפוליקולות הן לא הבעיה אלא התוצאה שלה).
בד"כ פוליקולות קשורות להפרעות נגיפיות, או למחלה של חיידק הכלמידיה chlamydia.
לרוב זה נגיפי יותר.
פפילה
גוש בולט אבל יש בתוכו באמצע מקור כלי דם שצומח.
פפילות שכיחות יותר בהפרעות אלרגיות. לפפילות יש מגוון רחב יותר של גדלים לעומת פוליקולות (פפילות יכולות להגיע כמעט בכל גודל).
נוכחות של פפילות קטנות אצל אנשים בריאים וא-סימפטומטיים הם דבר שכיח.
ייתכן מצב שבו יש פפילות קטנות על בסיס קבוע מה שנקרא אלרגיה תת קלינית- אלרגיה תמידית על אש קטנה.
אם מתאימים עדשות מגע לאדם כזה, חשוב לדעת זאת מראש, כך שאם תהיה בעיה בע"מ נדע שהבעיה בע"מ ולא בגלל הפפילות שתמיד היו שם.
איך נבדיל בין פפילות לפלקול?
הפפילות אדומות יותר, והפליקול שקופות ומבריקות יותר.
לרוב יש יותר פפילות בעפעף העליון ויותר פוליקולות בעפעף התחתון.
פוליקולות יותר נגיפי, והפפילות יותר אלרגי.
198 נגוול
גוש בד"כ קטן אבל בולט. זה יכול להיות פפילה. יכול להיות גם רק נפיחות של רקמה, אבל זה מוגדר, יחסית קטן ובולט כלפי חוץ
הפפילות הקטנות עונות להגדרה הזו, והפפילות הגדולות יותר מתפרסות על פני קטח רחב יותר ואז זה נקרא clap c (gpc) ולא נג'וול.
קלאפ סי- הגבשושיות צמודות יש כמעט המשכיות בינהן
אצל פפילות קטנות יותר- נגוול, יש יותר הפרדה בינהן.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 22, 2011 | נהלי בדיקות דר. שריידר, עוד..
כשיגיע פציינט עם בעיה מסוימת, נתייחס ל:
SOAP
Subjective- התלונה הסובייקטיבית
Objective- בדיקה אובייקטיבית שלנו
Assessment- הערכה של מה שיש לו
Plan- איך נטפל בבעיה
Ptosis- צנחת עפעף. יכול להיות חלקי, מלא, או בין לבין. יכול להיות חד עיני או דו עיני. מלידה או נרכש.
ישנן 3 קבוצות של ptosis:
1) הקבוצה המכנית- העפעף צונח או לא עולה כמו שצריך מסיבות מכנית.
לדוג': דלקת, בלפריטיס, שלזיון. בכל המצבים הללו העפעף נפוח, לכן הוא נמוך יותר מהעפעף השני. זה קורה לא מעט בהרכבת ע"מ בעיקר קשיחות, כנראה בגלל השפשפוף התמידי של העפעף בעדשה, העפעף עובר תהליך דלקתי קל, וניתן לראות שעפעף אחד צונח.
המצב שנוצר כתוצאה מע"מ לאו דווקא מפריע לנבדק בתחושה, בד"כ מדובר רק בהפרעה אסטטית. במקרים אלו ראוי להתאים את העדשה שוב, אולי לשלוח אותה לליטוש, או להתאים אותה שוב כך שזה לא יקרה.
בנוסף לשלושת המצבים הללו ישנו מצב של 184) blepharochalasis- העפעף נפוח פנימית וצונח, אבל הדלקת לא כל כך נראית (אבל בד"כ זה נגרם מדלקת). זו מחלה שמתרחשת בעיקר בגיל צעיר, בניגוד ל183) dermatochalasis- שזו צניחה של עור מעל העפעף שרואים אצל מבוגרים.
סיבה נוספת לפטוסיס מכני היא אחרי ניתוח- במצב זה אין יותר מדי אופציות לטיפול.
2) מיופטיק- מיו- שריר פטיק- מחלה
מחלה של השרירים
הסוג הזה קיים לפעמים מלידה, שקצוות הלביטור לא מגיעות עד עומקו של העפעף, ואז העפעף לא יכול לעלות במידה מספקת. במקרים אלו לא נראה את הקיפול שרואים בד"כ בעפעף, העפעף יראה חלק יותר וצונח מעט.
קיפול זה נקרא קונגניטל ליד פול- כיפוף עפעפף מולד
תופעה זו הינה גם נחלתם של האוכלוסיה האסייתית (גם קשה יותר להפוך להם את העפעף).
הפטוסיס המכני קיים גם שהנבדק מסתכל כלפי מטה- העפעף מושפע מהנפיחות, לעומת זאת הפטוסיס המולד הוא מופחת כשמסתכלים למטה, הלבייטור לא צריך להרים את העפעף ואז הפטוסיס מורגש פחות.
פטוסיס בשתי העפעפיים מורגש פחות- בין השאר מכיוון שלכל אדם יש מפתח עפעפיים שונה.
186- myasthenis gravisמיסטיניה גרביס- מצב של פטוסיס כתוצאה ממחלת שרירים.
גורם לפעמים לראיה כפולה. זו מחלה של השרירים המשורטטים בכל הגוף: שרירי העיניים, ידיים ורגליים, שרירי הנשימה. שורש המחלה הוא במפגש בין השריר לעצב- בסוף המסלול של העצב יש שחרור של אצטיל כולין מהסינפסה, מתחבר לרצפטור ומפעיל את השריר- הבעיה שיש ליקוי ברצפטורים, האצטיל כולין לא מוצא בקלות את הרצפטור המתאים מכיוון שהרצפטורים משובשים, אם יש הרבה אצטיל כולין, סיכוי גבוהה יותר שהפעולה תתרחש, והתוצאה היא חולשה של השרירים, בעיקר אחרי מאמץ או לקראת סוף היום (בתחילת היום יש מאגרים של אצטיל כולין כי זה אחרי מצב של מנוחה והשרירים פועלים יחסית טוב, לקראת סוף היום יש פחות אצטיל כולין כי הוא נוצל יותר לכן יש קושי בהליכה וגם קושי בתנועות העיניים.
זה יכול לפגוע בשרירים שונים, וזה לאוו דווקא יהיה באותו שריר באותה מידה כל הזמן- כך שכפילות הראיה שנוצרת לא תמיד עקבית ולא תמיד באותה מידה- כך שלא פשוט להתאים להם פריזמות.
לאנשים הללו גם יהיה פטוסיס- כשאנחנו מתעייפים הדבר הראשון שנסגר זה העפעפיים.
יכול להיות פטוסיס בעין אחת או בשתיהן, או בשתיהן במידה שונה.
עפעפף נפול תורם במידה רבה לאבחנה של מיסטיניה גרביס
גרביס חמור
מיסטיניה- בעיה בהפעלת השרירים
אוקולר מיסטיניה- לא שכיח לא פוגע בכל הגוף, אלא פוגע רק בשרירי העיניים
שזה קורה הגוף בריא אבל יש פטוסיס וקשיים בתנועות העיניים שיכולים לבוא לידי ביטוי בדיפלופיה כזו או אחרת.
דוג': נבדק בין 40-60 שרואה פתאום כפול, נשאל שאלות הקשורות לבריאות כללית: מרגיש טוב, היית אצל רופא בזמן האחרון וכו'.
לפני 30 שנה היו מתים מהמחלה הזו יחסית בגיל צעיר בגלל דלקות ריאות, כיום המחלה הזו לא נחשבת לקטלנית.
3) פגיעות בעצב
ישנן שתי מערכות עצביות (סה"כ 3 מנגנונים), שאחראיות על המצמוץ
הלבייטור
עצב 3- יש לו מסלול משותף עם סיבים פרה סימפטטים, כך שאם אחד מהם נפגע, אנחנו עלולים לראות קשיים בתנועות העיניים, פטוסיס (חלקי או מלא, אבל ממשי) ואישון מורחב- קורה בד"כ בצד רחב כך שניתן לראות את ההבדל בין הצדדים.
שלוחה של הסופריור רקטוס
המערכת הסימפטטית- אחראית על שריר מיולר- תורמת מעט לפיתחת העין, להרמת העפעף. לכן כשהוא פגוע הצניחה תהיה קלה, לא יכולה להיות צניחה כבדה כי הלבייטור עובד.
תורמת מעט לכן שיש פגיעה הליקוי קל
הצניחה כאן היא דיאגנוסטית
המערכת השלישית הוא הארביקולריס שמופעל ע"י עצב 7- כשעוצמים את העיניים בחוזקה האורסיקולריס מתפקד. במצמוץ הוא מופעל במידה מועטה, גם העפעף התחתון נע מעט כדי לעזור לדמעות להגיע מהצד הטמפורלי לצד הניקוז.
לעצב 7 יש לו שלוחות שונות כולל פרה סימפטטית כולל לבלוטה הלקרימלית
עצב 7 יגרום לא רק לפטוסיס, אלא בעיקר לנפילה של העפעף התחתון, ביחד עם יתר שרירי הפנים= פסיאליס=שיתוק עצב 7.
אם עצב 3 פגוע ולכן גם העפעף צונח, סביר להניח שגם הסופריור רקטוס פגוע- הם הרי מתחילים כגוף אחד. במצב זה יש קושי בהרמת העין
אחרי גלגל העין (10 מ"מ אחרי) אם נפגע עצב 3 נראה גם מעורבות של האישון- נקרא ויט פיופלרי אינוולבמנט- מעורבות עפעף שגורמת להרחבת האישון
אחרי 10 מ"מ יושב הגנגליון הציליארי, שם כבר יש את ההפרדה בין הקטע שהולך לשרירים של עצב 3, לבין הקטע הפרה סימפטטי שהולך לאישון
אם האישון לא מעורב, הפגיעה אחרי
זה נותן אינדיקציה למיקום הפגיעה
אם האישון נפגע גם האקומודציה נפגעת- זה אותו גנגנליון
שיתוק של עצב 3 מתרחש בעיקר אצל חולים מבוגרים,] בעיקר אצל חולי סכרת וכו'.
מצב של שיתוק של המערכת הסימפטטית
המערכת הסימפטטית אחראית על מס' גורמים בפנים- שריר מיולר שמרים מעט את העפעף
2 מרחיב את האישון- דייליטינג מסל- הוא משני יחסית לספרי נקטר- שרוצים להרחיב אישונים בבדיקה לא מגרים את שריר הדייליטר, אלא משתקים את הספינקטר- מה שמספיק להרחבת אישונים
אם המערכת הסימפטטית פגועה- ישנה צניחה קלה, ואישון צר- או צר יותר מהצד השני.
אדם מבוגר בן 70 עם אישונים קטנים ממילא- נדע רק בהשוואה של שתי העיניים
בנוסף הוא אחראי על בלוטות הזיעה- שאנחנו מתרגשים האישונים מתרחבים, אקומודציה קשה ואנחנו מזיעים.
לכן אם המערכת משותקת יש 3 גורמים=סינדרום
צניחת עפעף
פנים יבשות
אישון צר
187 תסמונת הורנר
במצב כזה הכי חשוב לבדוק רנטגן ריאות
המערכת הסימפטטית מתחילה בעמוד השדרה- בחוליות העליונות של הצוואר c1-c3 משם יוצאים חוטים מחוט השדרה, ממש מחוץ לחוליות אבל לא מחוצה לעמוד השדרה, ומחוץ לעמוד השדרה יש סינפסות
הנוירוטרנסמיטר שם הוא אצטיל כולין. נוראפינפרין הוא הנוירוטרנסמיטר של המערכת הסימפטטית באיבר עצמו שמקשר בין העצב לאיבר במערכת הסימפטטית
לכן שרוצים להרחיב אישון דרך הדייליטר, נותנים משהו דמוי נוראפינפרין.
אבל בסינפסה הראשונה של המערכת הסימפטטית שמתרחשת כמעט מיד לאחר שהנוירונים יוצאים זה אצטיל כולין.
בסימפטטי יש סינפסה מיד ואז יש אקסון ארוך מאוד שמגיע עד לאיבר ומפעיל אותו
הסינפסה הראשון הטרנסמיטור הוא אצטיל כולין והאחרון נוראפינפרין.
אצטיל כולין הוא הנוירוטרנסמיטר הראשון בכל המערכות כולל סימפטטי
במערכת הפרה סימפטטית יש שתי סינפסות אבל הראשונה הוא ליד האיבר במופעל, האקסון. מהגרעין (לדוגמה אדינג'ר וספול) האקסון הראשון הוא ארוך, מגיע ליד האיבד, פוגד בגנגליון עושה סינפסה עם אצטיל כולין, מהסינפסה מתיל פוסט סינפס נוירון, ומגיע לאיבר עצמו שם מפעיל את האיבר עם נוירוטרנסמיטר שנקרא אצטיל כולין
בפרה סימפטטי שני סינפסה שניהם אצטיל כולין.
האיברים הפרה סימפטטים בעין, לכולם צריך להיות לידם גנגליון ששם מתבצעת הסינפסה
שמפעילים אישון ואקומודציה יש גנלגנין שנקרא הגנגליו הסיליארי שיושב בתוך הארובה כ 10 מ"מ אחרי גלגל העין.
יש גרעין וסינפסה ליד האיבר
בבלוטת הדמעות (פרה סימפטטי) יש את הספינופלטיין גנגליון שיושב גם הוא מעט הארובה, וזה אחרי על הפעלת הבלוטה הלקרימלית (פרה סימפטטי) וכמו כן אברים פרה סימפטטים אחרים שיש להם גנגליונים ליד האיבר.
החוליה שאחראית על המערכת הסימפטטית יושבת קצת מעל חוליות החזה, עולה על הריאה בדרכה לתוך הראש.
אחד הדברים שיכולים להפסיק את המסלול של האקסון הסימפטטי הוא גידול בריאה, בעיקר בקצה הראיה
האיפקס- קודקוד הראיה
וזה עלול לקרות בעיקר אצל מעשנים- או מעשנים שניגמלו
לפי התסמונת מגלים איפה זה מתרחש
אם זה רק פטוסיס ואישון קטן והפנים עדיין בסדר- יודעים שזה קרוב יותר לעין, וסביר יותר להניח שזה לא סרטן הריאות
יש הורנר סינדרום חלקי שזה רק האישון וצניחת העפעף
כיוון שמדובר בשרירים יחסית קטנים ההבדל באישון לא גדול (הבדל של עד 2 מ"מ ובד"כ לא יותר מזה).
אם שמים נויראפינפרין בעין, האישון יגדל- עוקפים את הבעיה
אם יש עצבוב לקוי חסר שחרור של נויראפינפרין, וכאן אנחנו לוקחים נויאפינפרין, שמים אותו ישירות על השריר ומפעילים אותו
אם האישון מצומצם ושמים טיפות הרחבה שמפעילות את הדייליטינג מאסלס כמו נויראפינפרין הוא יתרחב באופן נורמלי ולא ישאר קטן יותר מהעין השניה
העצבוב הסימפטטי גורם לשחרור של נוראפינפטין- אם הוא פגוע יש הורנר סינדרום, אין שחרור של נויראפינפרין- ועם הטיפות אנחנו עוקפים את זה.
יש עוד סוג של הורנר סינדרום- הורנר מולד.
מסיבה לא ידועה, העצב לא הגיע לעפעף העליון ואולי לא הגיע גם לקשתית.
המצב הזה נקרא heterochromia irides- צבע שונה בקשתית.
כדי שרקמה או איבר יפעלו בצורה תקינה, ויתרפא במידה והוא ניזוק, הוא צריך לתקשר עם איברים ורקמות אחרות על מנת "שיודיע" על הבעיה, יש צורך בתקשורת= מערכת עצבית
אם אין עצבוב האיבר לא יכול לדווח על הבעיה.
אם העצבוב לא הגיע לעין כמו שצריך, במשך ההתפתחות של העין הזו, האיבר לא מקבל אינפורמציה נכונה, לא יכול להתפתח כמו שצריך, וגם הבאת הפיגמנט במידה הנכונה לקשתית ניזוקה- לכן הקשתית הזו בהירה יותר
הצבע של העין הפגועה יותר בהיר- עם פחות פיגמנטציה
הורנר סינדרום מלידה- יש להם עפעף צונח מלידה, אישון קטן מלידה וגם צבע קשתית פחות מפותח מהעין השניה.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 19, 2011 | אורתופטיקה
1) Egocentric localization- לא העין קובעת אלא מרכז הגוף קובע.
עקרונות המיזוג תלויים בהורופטר (יש שני סוגים של הורופטר: הגאומטרי והאמפירי. הגאומטרי הוא העיגול על שם ויב ומיולר, והאמפירי של פאנום. ההורופטר משנה את צורתו בהתאם למרחק המבט, קרוב- קעור יותר ביחס לעין, רחוק- מקבל קמירות) על ההורופטר קיימות הנק' התואמות (אם שמים דמות על ההורופטר אז נקבל מיזוג).
לפעמים מדברים על נק' תואמות ברשתית אך זה לא מדויק, אלא מדברים על נק' תואמות במרחב (אבל בד"כ קל יותר להתייחס לנק' ברשתית).
נק' תואמות מקרינות לאותו מקום במרחב
Corresponding points כגורם למיזוג הן בעלות גמישות מסוימת: כדי לקבל מיזוג לא חובה שהדמות תיפול על נק' תואמות, אלא מספיק שיפלו בקרוב מקום, הגמישות הזו נקראת אזור פאנום- אזור קטן יותר ליד הפוביאה וגדול יותר בהיקף.
חשוב להבחין בין המושגים מיזוג מוטורי ומיזוג תפיסתי:
מיזוג מוטורי- כששתי העיניים מכוונות פיזית למטרה מוגדת. דוג' קלאסית להעדר מיזוג מוטורי היא סטרביסמוס, העיניים לא מכוונות פיזית לאותו מקום במרחב. מגלים זאת כך: מכסים עין והעין הסוטה נכנסת עד שהיא מכוונת. הסטייה והתיקון הם מוטורים. הקביעה שמדובר בסטרביסמוס נעשית על בסיס מוטורי בלבד (אין לנו מושג מה הנבדק רואה)
במקביל לזה יש מיזוג תפיסתי.
מיזוג תפיסתי- הצופה תופס דמות אחת במרחב שהיא שילוב של דמות שהגיעה לשתי העיניים- שתי דמויות, אחת לכל עין, מתחברות לתפיסה אחת.
זו התפיסה שרק הצופה יכול לחוש ויכול רק לדווח עליה. הכוונה לתפיסה שבה שתי העיניים, או במדויק יותר שני צידי הקורטקס, לוקחים דמות מכל עין ומשתלבים אותו לתפיסה אחת בלבד.
תפיסה תחושתית היא מה שנקרא מיזוג
האם זה לא צריך להיות אותו דבר? שמיזוג מוטורי קיים גם מיזוג תפיסתי אמור להיות קיים ולהפך?
זה אמור להיות בדיוק אותו דבר, התפיסות הללו אמורות להתקיים אחת לצד השניה
אם אין מיזוג מוטורי אמורים לראות כפול, ואם רואים כפול העיניים הרי מכוונות לשני מקומות שונים.
בNPC אנחנו רואים שהמיזוג המוטורי מתפרק ויחד איתו התחושתי מתפרק.
אבל ניתן להפעיל מיזוג מוטורי ללא מיזוג תפיסתי. ולהפך ייתכן גם מיזוג תפיסתי ללא מיזוג מוטורי.
