על ידי Palm - optometrist | דצמ 19, 2011 | אורתופטיקה
1) Egocentric localization- לא העין קובעת אלא מרכז הגוף קובע.
עקרונות המיזוג תלויים בהורופטר (יש שני סוגים של הורופטר: הגאומטרי והאמפירי. הגאומטרי הוא העיגול על שם ויב ומיולר, והאמפירי של פאנום. ההורופטר משנה את צורתו בהתאם למרחק המבט, קרוב- קעור יותר ביחס לעין, רחוק- מקבל קמירות) על ההורופטר קיימות הנק' התואמות (אם שמים דמות על ההורופטר אז נקבל מיזוג).
לפעמים מדברים על נק' תואמות ברשתית אך זה לא מדויק, אלא מדברים על נק' תואמות במרחב (אבל בד"כ קל יותר להתייחס לנק' ברשתית).
נק' תואמות מקרינות לאותו מקום במרחב
Corresponding points כגורם למיזוג הן בעלות גמישות מסוימת: כדי לקבל מיזוג לא חובה שהדמות תיפול על נק' תואמות, אלא מספיק שיפלו בקרוב מקום, הגמישות הזו נקראת אזור פאנום- אזור קטן יותר ליד הפוביאה וגדול יותר בהיקף.
חשוב להבחין בין המושגים מיזוג מוטורי ומיזוג תפיסתי:
מיזוג מוטורי- כששתי העיניים מכוונות פיזית למטרה מוגדת. דוג' קלאסית להעדר מיזוג מוטורי היא סטרביסמוס, העיניים לא מכוונות פיזית לאותו מקום במרחב. מגלים זאת כך: מכסים עין והעין הסוטה נכנסת עד שהיא מכוונת. הסטייה והתיקון הם מוטורים. הקביעה שמדובר בסטרביסמוס נעשית על בסיס מוטורי בלבד (אין לנו מושג מה הנבדק רואה)
במקביל לזה יש מיזוג תפיסתי.
מיזוג תפיסתי- הצופה תופס דמות אחת במרחב שהיא שילוב של דמות שהגיעה לשתי העיניים- שתי דמויות, אחת לכל עין, מתחברות לתפיסה אחת.
זו התפיסה שרק הצופה יכול לחוש ויכול רק לדווח עליה. הכוונה לתפיסה שבה שתי העיניים, או במדויק יותר שני צידי הקורטקס, לוקחים דמות מכל עין ומשתלבים אותו לתפיסה אחת בלבד.
תפיסה תחושתית היא מה שנקרא מיזוג
האם זה לא צריך להיות אותו דבר? שמיזוג מוטורי קיים גם מיזוג תפיסתי אמור להיות קיים ולהפך?
זה אמור להיות בדיוק אותו דבר, התפיסות הללו אמורות להתקיים אחת לצד השניה
אם אין מיזוג מוטורי אמורים לראות כפול, ואם רואים כפול העיניים הרי מכוונות לשני מקומות שונים.
בNPC אנחנו רואים שהמיזוג המוטורי מתפרק ויחד איתו התחושתי מתפרק.
אבל ניתן להפעיל מיזוג מוטורי ללא מיזוג תפיסתי. ולהפך ייתכן גם מיזוג תפיסתי ללא מיזוג מוטורי.
על ידי Palm - optometrist | דצמ 18, 2011 | אורתופטיקה
אנו מעוניינים בשיפור המערכת הדו עינית (לפעמים גם החד עינית), במטרה לגרום לראיה נוחה, חדה ויעילה.
הבסיס לראיה טובה הוא פיקסציה פוביאלית מונוקולרי, מתייחסים לפיקסציה זו כפיקסציה אוקיולוצנטרית aculocentric- מבט כאילו אין גוף, עין בודדת המפוקסת על המטרה, יש קו אחד בין הפוביאה למטרה וזהו ציר הראיה.
מבט aculocentric הוא בניגוד למבט egocentric.
כל אדם עם ראיה דו עיינית אמור להביט עם מבט אגוצנטרי- נקודת החציון היא מרכז הגוף ולא העין בפני עצמה.
לדוגמה: אם נבקש מאדם לעמוד ישר מול נקודה מוגדרת (עם הגוף, לא עם עין R או L), מרכז הגוף הוא זה שיקבע את המושג ישר (בעצם בין העיניים).
דוגמה נוספת: כדי לכוון רובה צריך עין אחת, כוונת ומטרה, לא ניתן להעמיד רובה במרכז הגוף ולירות. הטבע הוא לכוון את עצמנו במרכז הגוף, לכן לוקח זמן ללמוד לירות ברובה, מה עוד שחייבים לעצום עין אחת מכיוון שהיא מפריעה בשני מישורים- היא לא רואה דרך הכוונת למרות שרואה את המטרה, ושנית העין הפתוחה גורמת לכך שהטבע רוצה ליישר את הגוף.
ירי באקדח שונה מרובה, שמים את האקדח במרכז הגוף עם שתי הידיים מתוחות במרכז, כאן משתמשים במבט אגוצנטרי.
אם רוצים להשתמש בכוונת עושים שני דברים:
1) סוגרים עין אחת (לא באמת חייבים לעשות זאת, אבל רצוי)
2) מטים את הגוף הצידה, כך שבעצם מבטלים את השימוש בגוף כנקודת ציון תפיסתית, ואז המערכת עוברת למבט אוקיולוצנטרי רק עם עין ימין.
אם הגוף נשאר ישר בזמן שמנסים להשתמש בכוונת, מכניסים את התפיסה האגוצנטרית שאנו רגילים אליה, אבל אסור להשתמש בה כי אז נפספס.
דוג' נוספת: רטינוסקופיה. לפעמים מטים את הראש בזמן הבדיקה ולא נשארים בעמדה ישרה. קשה להתמקד רק ברפלקס שמעניין אותנו, ולהתעלם מהדמות שרואה העין השניה.
אם קשה לבצע משימה אוקיולוצנטרית עם גוף ישר שנותן תפיסה אגוצנטרית, אז אנחנו מתבלבלים ועושים תנועת ראש כדי לנטרל את ההשפעות של התפיסה של הגוף, המודעות לגוף, בעצם מנסים לעבוד אוקיולוצנטרי.
הנושא האוקיולוצנטי/ אגוצנטרי חשוב במקרים של עין דומיננטית חזקה מאוד, אמבליופיה או סטרביסמוס, זה דורש הבנה טובה של המרחב כמו נהיגה או חניית רכב. יש לזה השלכות אפילו בהתאמת משקפיים בי פוקלים, מולטי פוקלים וכד'.
הפיקסציה הפוביאלית החד עינית היא הבסיס לכל העולם התפיסתי.
כל הנושא של אוקיולוצנטריות ואגוצנטריות נובע מהתפתחות של הבנת הגוף. המערכת התפיסתית אצל תינוק מתפתחת יחד עם המודעות לגוף, כגוף שיש לו שני צדדים בתמונת ראי. ההבנה של הצדדיות של הגוף, היא הבסיס להבנת המרחב.
אם נותנים לתינוק בן שנה וחצי להחזיק בקבוק, הוא מעביר לאמצע הגוף ואז יתפוס ביד השניה. הוא לא יעשה העברה ישירה כי צדדי הגוף עדיין מופרדים עבורו, וחלק אחד לא משתתף עם החלק השני. זה אמור להפסיק בגיל שנתיים, אבל לא תמיד.
אם ילד מתקשה בדבר הזה- מבחינתו יד ימין שייכת לצד הימני של העולם, ואם משהו מונח בצד שמאל, הוא יטה את כל הגוף, כך שזה יעבור להיות בצד הימני שלו
זה פיתוח של אגוצנטריות- לדעת שיש שני צדדים נפרדים ויש קו שצריך לעבור שהוא המרכז.
אם זה לא קורה דברים שיש להם צדדיות לא מתפתחים כמו שצריך, לדוג' האותיות ג ו ז או האותיות p ו q או b ו d
אם זה חמור מאור הילד לא מפתח בכלל הבנה של כיוון במרחב.
לכן שנותנים לו את האות ו עם נקודה למעלה או למטה, מבחינתו זה אותו דבר, האות הזו מבחינתו היא רק קו עם נקודה, ולמיקום הנקודה אין משמעות.
כל העניין של הבנת המרחב, מתפתח יחד עם הבנת הגוף.
שתינוק לומר לזחול הוא מזיז את יד ימין עם רגל ימין, במשך הזמן הוא לומד לזחול עם יד ימין ורגל שמאל- זה מחייב הבנה של הדו צדדיות.
אם תינוק מתחיל ישר ללכת בלי זחילה, הוא בעצם מדלג על שלב חשוב בהבנת צדדי הגוף שלו.
האגוצנטרית כל כך חזקה שהיא שולטת על כל פעולה שאנחנו עושים- כמו שמנסים לקלוע כדור לסל.
אורתופטיקה זה בעצם ללמד את העיניים לקבוע את התפעול.
פיקסציה פוביאלית חד עינית
ישנן סטיות פיקסציה טבעיות ואפילו רצויות. הכוונה שאם מסתכלים בדיוק על מטרה מוגדרת, העין הבודדת עדיין ממשיכה לנוע.
ישנן 3 תנועות שהעין עושה כל הזמן:
1) Tremeor- רעידה.
הרעידה הזו קטנה מאוד, מספר שניות של זווית בלבד- גודל הרעידות תואם בערך את המרחק בין מדוח אחד לסמוך לו ברשתית. אין קורולציה בין שתי העיניים, אם שתי העיניים היו עושות זאת יחד, לא הייתה פיקסציה.
הרעידה הזו טבעית, היא רחש של הנוירונים לתנועה.
2) Micro scade- תנועה סקדית קטנה.
גודלה בסביבות 5 דקות של זווית, זו כבר תנועה משמעותית. מתרחשת בערך פעם בשנייה (שעושים אופתלמוסקופיה רואים את התנועה הזו של הפוביאה).
המיקרוסקד מתואמות בין שתי העיניים- שתי העיניים לאותו כיוון באותה מידה. כנראה שהסיבה האבולוציונית לתנועה הזו, היא למנוע תופעת troxler- אם מתבוננים בדבר מה למס' שניות העצם נעלם, משום שבכל הגוף אם מגרים נוירון שוב ושוב הוא מפסיק לפעול, כך גם לגבי הנוירונים של עצב הראיה.
כדי למנוע את תופעת טרוקסלר העין זזה קצת כל הזמן, מספיק כדי שהגירוי ימשיך לעבוד. זו הסיבה שאנחנו לא רואים את העורקים והורידים שלנו ברשתית (העורקים והורידים נמצאים לפני החיישנים ומטילים עליהם צל)- מכיוון שהם נופלים על בדיוק אותם החיישנים כל הזמן. אנחנו כן רואים floaters מכיוון שזה זז ומטיל צל על חיישנים שונים.
שיש דימום ברשתית ניתן לפעמים לשים לב לכלי הדם, מכיוון שהם מטילים צל על מקום מעט שונה.
3) Drift- סחף.
זו תנועה איטית ביותר (בניגוד לסקדות שמהירות מאוד), בערך 4 דקות של זווית בשנייה שכנראה מתוקנת ע"י מיקרוסקד. אין התאמה (קורולציה) בין שתי העיניים.
המיקרוסקד- הוא מיקרוסקד תמידי, מלבדו ניתן לבצע מיקרוסקד נוסף למטרה מסוימת. הdrift – מחייב תיקון, והתיקון הזה הוא מיקרוסקד שנפרד מהמיקרוסקד הרגיל.
Drift מתרחש מכיוון שהמערכת התפיסתית לא מסוגלת להתמקד תפיסתית בנק' בודדת לאורך זמן, כך שהיא מאבדת את הכיוון.
דוג': חדר חשוך לחלוטין שמסתכלים בו על נקודה בודדת. אחרי מס' שניות רואים שהנקודה נעה באופן אקראי לכל עבר. הנקודה הרי לא מטיילת באמת… מה שזז זו העין, היא לא מסוגלת להמשיך להתמקד, אלא היא נסחפת.
בתנאים חשוכים אין אינפורמציה שמגיעה למערכת, כך שנדע שנסחפנו וצריך לחזור. אם יש רמזים סביבתיים והעין נסחפת- מודעים לזה תוך זמן קצר ועושים את התיקון עם תנועה סקדית קטנה. מתקנים טעויות רק שיודעים עליהן.
drift מתבטא בעזיבת הנקודה המוגדרת ודורש תיקון.
עין אמבליופית סובלת מdrift מוגבר- לא מתפקדת או עובדת טוב, לא מבינה מה היא רואה. אם היא נסחפת כעין בודדת, היא לא מכירה במהירות בכך שהיא לא נמצאת במקום הנכון.
שלושת התנועות הללו הן טבעיות ונמצאות בשליטה, אבל יש מצבים שהם יוצאים מכלל שליטה. ניתן לראות את התנועות הללו בפוביאה.
כדי לפרק או להבחין בין שלושת התנועות הללו שמתלבשות אחת על השניה צריך מכשיר מיוחד- ע"מ עם אלקטרודות על העין, וכל תנועה קלה מורגשת ע"י המכשיר שמודד (מכשיר מאוד יקר).
על ידי Palm - optometrist | דצמ 16, 2011 | פתולוגיה דר. רוטקוף
ישנן שתי בדיקות שבודקות מה קורה מאחורי הקטרקט (כל עוד מדובר בקטרקט התחלתי):
PAM וINTERFEROMETRY .
-INTERFEROMETRY מקרינים דרך העדשה (במקומות שעדיין לא עכורים) שתי אלומות לייזר, האלומות יוצאות מאחורה ונוצרים גלים של אור. האינטראקציה בין שתי מערכות הגלים של שני מקורות האור, יוצרת התאבכות הורסת ובונה, כך שנקבל על הרשתית סדרה של פסי אור ופסי חושך, זה נקרא סריג= GRATING.
הרווח בין הקווים הללו דומה לבדיקה של סנלן. אם עושים רווחים מאוד קטנים הכל יראה כמו שטח אחיד ואפור, לא נראה קווים בכלל. אם יהיה פחות מAMR של דקה אחת (עדיין לא למדנו) לא נבחין בין הקווים הללו. ברגע שנרחיק בין הקווים נראה את הרווחים, באופן זה ניתן לבדוק חדות ראיה.
אם חדות הראיה של הנבדק היא 6/36, הוא לא יוכל לראות גם אחרי הניתוח להוצאת הקטרקט.
זו דרך לבדוק לפני ניתוח קטרקט מה חדות הראיה הצפויה.
המכשיר הטוב ביותר שאיתו מאבחנים קטרקט הוא הרטינוסקופ ( לא ניתן לבדוק זאת באמצעות סליט למפ), בבדיקה זו רואים את הרד ריפלקס מהעין, מקרינים אור לרשתית והרשתית מחזירה את האור אלינו, לא ניתן להיות קטרקט בלי שנראה זאת ברטינוסקופ.
לפי העמימות של החזר האור, ניתן לדעת כמה קשה הקטרקט (ניתן להשוות בין שתי העיניים). רואים את העכירות ועד כמה היא משפיעה, איפה היא ממוקמת והאם הוא קשה או רך.
ניתן לאבחן באמצעות הרטינוסקופ גם קרטוקונוס.
מבצעים ניתוח קטרקט, הפציינט רואה 6/6 ורוצה לנתח גם את העין השניה. בעבר אמרו שאם הנבדק רואה 6/6 בעין אחת זה מספיק, ואין צורך לנתח את העין השניה… אמרו זאת מסיבות כלכליות
היו צריכים להוכיח שהניתוח של העין השניה מוצדק… לכן המציאו את השאלונים של תפקוד, מה שנקרא VF14 (= visual function). חצי מהפציינטים עשו בעקבותיו ניתוח בעין השניה, וחצי לא. אחרי הניתוח שוב חילקו את השאלונים ושאלו על התפקוד
אלו שעשו ניתוח בעין השניה התפקוד שלהם היה משמעותית יותר טוב לעומת אלו שלא עשו… לכן כיום מנתחים גם את העין השניה ולא לוקחים שיקול של חסכון בכסף בתור שיקול.
עם השאלונים הוכיחו את התפקוד הסובייקטיבי
ישנם 3 סוגים עיקריים של קטרקט
הנפוץ ביותר נקרא- NS- nuclear sclerosis
העדשה הופכת להיות עכורה, בילדות כמעט כל החלבונים בעדשה נמסים בעין, קוראים לזה crystalline. הקריסטלין הופך להיות non crystalline
זה נותן גוון צהוב לעדשה, לכן רק אצל ילדים לא רואים את העדשה, אבל כבר בגיל 20 מקבל גוון צהוב, זה הפילטר שמסנן את הכחול, סופג את הכחול
אור לבן מינוס כחול נראה לנו צהוב, העדשה נראת צהוב, ואנחנו פחות רגישים לכחול ככל שאנחנו מזדקנים.
זה לא קשור לקטרקט
בסופו של הדבר התהליך הזה- הצבע צהוב חזק מאוד ואפילו הופך להיות חום ואז זה הופך להיות קטרקט ומשפיע על הראיה, זה תהליך ממושך מילדות עד שזה הופך להיות קטרקט
הגורם היחידי שהוכח שגורם למצב כזה הוא עישון.
אחרי ניתוחי קטרקט הכל נראה יותר כחול, זה בעצם הצבע הטבעי בניגוד לעין השניה שבה יש פילטר צהוב.
הסוג השני בשכיחות מס' 2- שינויים בקורטקטס cortical catarkt
יש חריצים מעיין חישורים של מיים בתוך הקורטקס, במקום שהקורטסט יהיה אחיד בצורה ובצע שלו, ישנה כניסה של מים, מקבלים מעיין חישורים של גלגל מסביב לניוקליאס, שזה הקורטיקל קטרקט.
בעיה של העדשה לשמור על כוח אוסמותי נכון…
יכול להיות גם אצל ילדים קטנים
גורם חשוב לכך הוא סכרת, יותר שכיח סטטיסטית
(קטרקט שלא קשור לנושא: יכול להיות קטרקט גם בגרעין העוברי הראשוני, משהו קרה בשליש הראשון של ההריון כך שהגרעין הראשוני הוא קטרקט וכל השאר בסדר, כך שכל הקטרקט נמצא מאוד עמוק ובמרכז. גודל האישון משפיע במקרה זה על חדות הראיה, שהאישון בהרחבה יראה יותר טוב לעומת אישון צר. זה מצביע על היכולת לראות מסביב לקטרקט.
הקטרקט הזה נשאר סטטי
אם זה מפריע לראיה ננתח…)
סוג שלישי הוא: PSC posterior subcapsular cataract
בקורטקס האחורי של העדשה באזור הקופסית.
ייתכן שמופיע דווקא שם מכיוון שהקופסית מאוד דקה ואין שם אפיתל… הוא פחות שכיח מכל שלושת סוגי הקטרקט.
זה סוג מיוחד גם קלינית, בזמן שהאישון רחב הוא מסתדר, ואם האישון צר קרני האור פוגעות ישירות בקטרקט כך שהוא לא יכול לראות.
לו היה אותו גודל של קטרקט באינטיור (קדמי) קפסול ולא בפוסט ריור, זה לא היה מפריע לראיה לכן זה יחודי.
הוא מאוד קטן ונמצא אחורה לכן קשה לראות אותו עם סליט למפ, וקל לראות זאת עם רטינוסקופ- באמצע הריפלקס נראה כתם שחור.
אם נרצה לדחות את הניתוח ניתן לתת לו הרחבת אישונים בזמן שהוא רוצה לקרוא או לצאת החוצה.
בעיה קלאסית לסוג זה של קטרקט: בלוח סנלן יראה 6/6 ושנדליק את האור (האישון מצטמצם) חדות הראיה תרד (שאלת מבחן!!!)
הוא יכול להיות משני להרבה מחלות אחרות בעין, כמו: דלקת בעין, הפרדות רשתית… כל מחלה בעין יכולה לגרום לסיבוך של PSC
כל ניתוח יכול לגרום… סיבוך בניתוח של הפרדות רשתית יכול להיות קטרקט PSC
יכול להיות משני גם למתן סטרואידים- קורטיזון, סוג של תרופה מאוד שכיחה, דלקות אלרגיות, והכי נפוץ אסטמה- נותנים קורטיזון לא משנה אם זה בכדורים בליעה דרך הפה, שאיפה בשביל סכרת דרך הראות, או טיפות ישירות על העין, אם לוקחים את זה זמן ממושך זה יכול לגרום לPSC
כל דרך של מתן קורטיזון לגוף יכול לגרום לPSC
במתן קורטיזון עלינו לשאול למה, מי נתן, האם הוא תחת פיקוח רופא, כמה זמן לוקח? כך ניתן למנוע PSC
קורטיזון היא תרופה מאוד מסוכנת.
הסוג הסופי של קטרקט נקרא בשל- mature
לא משנה בתור איזה סוג הקטרקט החל… בסופו של דבר אם לא מנתחים כל העדשה תהיה אטומה.
כל העדשה תהיה מלאה מים, היא תהיה עכורה לגמרי, כל העדשה הפכה להיות נוזל…. לכן קטרקט בלטינית זה מים.
קטרקט זה מים בעין.
המונח בשל= לפני 50 שנה שהניתוח של קטרקט היה קשה ולא מוצלח תמיד, היו מחכים עד למצב בו כל הקטרקט היה הופך למים ואז היה יותר קל לנתח. היה צריך לתפחוח את הקופסית וכל המים היו נשפכים החוצה, היה קל לנקות ולגמור את הניותח
אם ניתחו מוקדם מדי, פתחנו את הקופסית ויש גרעין נוקשה שהיה קשה להוציא… לכן חיכו עד שהעדשה תהיה בשלה= מוכנה לניתוח.
ישנם שני סוגים של ניתוחי קטרקט:
ICCE- intracapsular cataract extraction
מוציאים את כל העדשה כולל הקופסית, העדשה בשלמותה. זה היה מהפך לפני 60 שנה בערך, מקפיאים את כל העדשה מוציאים אותה בשלמותה וכך ניתן להוציא את הקטרקט בכל שלב, לא משנה אם יש גרעין קשה וגם לא צריך לכחות עד שהעדשה תהיה בשלה כדי להקל על הניתוח. כאן ניתן לנתח בכל שלב.
בהמציאו
IOL זו עדשה מלאכותית ששמים בתוך הקפסולה הנשארת, אם מוציאים את הקפסולה אין איפה להשאיר את העדשה.
אם מוצאים את העדשה בשלמותה אין מקום להכניס עדשה מלאכותית במקומה הטבעי
לכן המציאו ECCE- extra
מוציאים את תוכן העדשה, פרט לקופסית עצמה שנשארת
עושים פתח בקופסית הקידמית, מכניסים את מכשיר הphaco שרוטט ע"י אולטרה סאונד, ומרסק את הניוקליוס גרעין העדשה ובאותה עת גם שואב.
יש כאן יתרון עצום, ניתן להוציא ולנקות את העדשה בכל שלב, לא צריך לכחות עד שהכל יהיה מים, ובנוסף הקופסית נשארת ושמים בה את הIOL שזה המקום הטבעי לעדשה.
אין אפשרות לנתח קטרקט ע"י לייזר, אבל יש שימוש חשוב ללייזר… הסיבוך הגדול ביותר של הניתוח לטווח ארוך הוא עכירות של הקופסית האחורית, אם נשאר אפיתל מיקרוסקופי בתוך הקופסית, האפיתל ממשיך להתרבות ולהתחלק, כאילו הוא רוצה להצמיח עדשה חדשה, אבל זה עכור לגמרי כי האפיתל חשוך לאקוויוס, ישנו פתח בקופסית הקידמית אז זה הופך להיות קטרקט משני… זה מופיע ב20%, תוך שנה שנתיים הראיה הולכת ונעשת עכורה. השכיחות הזו יורדת
ההבחנה לקטרקט משני נעשית עם רטינוסקופ, שבו רואים איך זה עמום.
לא אמור לראות לא טוב אחרי חצי שנה לא אמורים להיות שינויים ברפרקציה… זו עדשה מלאכותית… כך יודעים שזה קטרקט משני
המציאו מכשיר של yag laser= I.R
והוא גורם לאידוי והרס של הקופסית האחורית, עושה פתח בקופסית האחורית והפציינט חוזר לראות טוב.
אם לא מנתחים כשיש קטרקט בשל, זה כבר מסוכן…
עושים ניתוח קטרקט לפי צרכי הפציינט… ב99% זה נכון
אבל אם זה בשל חייבים לנתח בגלל סיבות רפואיות, אפילו אם האדם עיוור בעין, יש לו רשתית הרוסה והניתוח לא יעזור לא כלל, מסוכן להשאיר קטרקט בשל בתוך העין.
הקטרקט יכול להפוך להיות:
Intumescent catarct= נפוח
זה ההמשך של קטרקט בשל….
אם הקטרקט מתמלא מים, הוא יכול לפעמים להתנפח…. אם הוא מתנפח הוא דוחף את האיריס קדימה, והלשכה הקידמית מאוד רדודה, הנפיחות הזו באה על חשבון הלישכה הקידמית… אם האישון מתרחב עכשיו הקשתית חוסמת את זויות העין, וזה גורם למחלה הנקראת: Acute Glaucoma
גלאקומה חריפה
הזויות נחסמת אבל הנוזל ממשיך להיווצר בגוף הציליארי אבל אין ניקוז, הלחץ עולה ועולה… זה כאב גדול מאוד…
דבר נוסף שיכול לקרות שתוצאה מקטרקט בשל: Hypermature
יותר מדי בשל
הנוזלים בתוך העדשה מתחילים לדלוף החוצה, לברוח מהעדשה והעדשה הולכת ומצטמקת.
היא מאבדת את הנוזלים לתוך הלשכה הקידמית והקטרקט מצטמק.
העדשה מאבדת מנפחה.
במצב קיצוני הקטרקט נעלם, ואין עדשה אלא רק קופסית.
זה מסוכן ואסור שזה יקרה, צריך לנתח
זה מסוכן משתי סיבות:
הנוזל יכול לגרום לphacolytic glaucoma
LYSIS= פרוק
פרוק העדשה גורם לגלאקומה
החלבונים סותמים את הטרייבקולר משוורק TM (מערכת של רווחים בתוך הלובן), זה סותם את הניקוז של הנוזל הלחץ עולה וזה גורם לגלאקומה.
או שזה יכול לגרום ל:
Phacoanaphylaxis
הלם
אלפלקסיס- אלרגיה שגורמת להלם מידי זה אחד הסוגים של אלרגיה…
פאקו= עדשה
גורם לתגובה אלרגית מאוד חריפה. מה שיש בתוך העדשה שגורם לאלרגיה זה החלבון… הרי החלבון עם המים דולף.
החלבון נמצא בעדשה מאז גיל חודשיים כעובר, למה הגוף מגיב אליו כאלרגיה? כל הזמן הוא בתוך העדשה ולא מגיע במגע עם הגוף. ברגע שהעדשה נוצרה תוכן העדשה לא בא במגע עם האקוויס או כלי דם. אם מגיעים למצב של בשל והעדשה מתחילה לדלוף נוזלים עם חלבון, הוזל נכנס לתוך הזויות ומשם מגיע למחזור הדם. הגוף מגיב כאילו זה אינפקציה או גוף זר, וזה גורם לתגובה אלרגית מאוד קשה בעין שגורמת לדלקת או אלרגיה. זה מאוד מסוכן וצריך לנתח מיד.
יש 3 סיבות למה עדשה בשלה חייבים לנתח גם אם הפציינט לא דורש, לא מפריע לתפקודו, ואם העין עוברת
1) העדשה מתנפתח ודוחף את הקשתית קדימה וחוסם את זויות העין
2) פייקליטיק גלאקומה- החלבונים שדולפים מהעדשה חוסמים את הטרייבקולר משוורק
3) החלבונים שנוזלים דולפים מהעדשה וגורמים לתגובה אלרגית?
מה יותר קשה 2 או 3?
3 כי זה מסכן גם את העין השניה… אם העין השניה נמצאת במצב שגם היא צריכה לעבור ניתוח קטרקט, הגוף אלרגי עכשיו גם לחלבונים של העין השניה.
זו תגובה של המערכת החיסונית גם כלפי העין השניה. לכן מסכן גם אותה.